"The right of conquest I define thus: a necessary [when for the preservation of the nation N.N.], lawful, but unhappy power, which leaves the conqueror under the heavy obligation of repairing the injuries done to humanity." (Montesquieu, "The Spirit of the Laws", I, 133-34, Hafner Press, 1949")

 

מהקובץ: מבחר אסמכתאות לעובדות היסטוריות שידיעתן לא נפוצה בציבור

 

מיומנו של הרצל
כרך א' (1895- 1898), מוסד ביאליק, 1997.


1) התגברות האנטישמיות כריאקציה נגד המרקסיזם


"האנטישמיות עולה כפורחת בקרב העמים יום יום, שעה שעה, והיא תמשיך
ותתפשט, משום שהסיבות בעינן עומדות, אי אפשר להסירן. ...הסיבה הקרובה היא
שאנו מייצרים יותר מדי בעלי השכלה מן השכבה הבינונית, .... אנו נעשים
המנהיגים הזוטרים של כל המפלגות המהפכניות" שם, ע' 187.
חזרה לטקסט

מזכרונות בן גוריון
כרך ב', 1934-35, עם עובד, 1972.


2) עליתם של יהודי גרמניה מאפשרת עליה גדולה יותר מיהודי מזרח אירופה


"ד'ר רופין... מזמן המהפכה הנאצית, עלו לארץ ישראל כ-27,000 יהודים
מגרמניה, או כ-10,000 יהודים לשנה. יש לחשוב, שגם בעתיד אפשר יהיה
להכניס לארץ את אותו מספר יהודים [מגרמניה], בתנאי שהעברת הון מגרמניה
תמשיך בגבולות הנוכחיים, כי על ידי כך מאפשרים להביא לארץ יחד עם בעלי הון
גם מספר רב של עולים מחוסרי אמצעים." [בשנת 1935 הובאו ארצה בנוסף
לכ-10,000 יהודים מגרמניה, כ-50,000 עולים נוספים, מספר שיא לימים האלה. נ.
נ.] (ישיבת הנהלת הסוכנות 8.12.35. "זכרונות בן-גוריון", עם עובד, כרך ב',
ע' 533, 1972)
חזרה לטקסט


3) "חיים בריאים" על ידי הגבלת העליה


"אם לרעיון של בית יהודי לאומי יש איזו משמעות שהיא - אין זאת שהרבה
יהודים יבואו לארץ-ישראל, אלא שהיהודים בארץ-ישראל יחיו חיים לאומיים
בריאים. ואין חיים בריאים מבלי שחלק גדול של העם יהיה מושרש באדמה ומתפרנס
מעבודתו הוא בעצמו. עד עכשיו עולי ארץ-ישראל הצליחו לשנות במידה רבה את
מבנם החברתי." דברי בן גוריון בישיבת ועד הפועל הציוני בירושלים 5.4.1934
- 25.3. שם, ע' 96

"כצנלסון: ... שתהיה בידינו אפשרות של סלקציה ביחס לחומר האנושי, כדי
שלא יבואו אלמנטים מהרסים.... הרביזיוניסטים יוכלו עכשיו להתקשר עם
התאתחדות האיכרים ולקבל עלייה רחבה מאוד." מישיבה מרכז מפא"י 18.7.34,
שם, כרך ב', ע' 127.

מישיבת הנהלת הסוכנות עם התאחדות עולי גרמניה 23.11.35. שם, ע' 518.

"ד'ר וייצמן מציין את חשיבות השעה הזאת. דעתו היא כדעת ק' בלומנפלד,
... אם נסתתר תחת הדעה, שההסתדרות הציונית אינה באה להציל מקטסטרופות ולא
נעשה בתקופה זאת כל מה שאפשר לעשות, לא יסלח לנו העם היהודי את הדבר. צדק
ד"ר סנטור, כי שאלת ההגירה מגרמניה ניתנת לפתרון ובאים בחשבון 200,000 איש
מיהודי גרמניה לעליה. אינו רוצה לנגוע כאן במצבם של יתר היהודים שיישארו
בגרמניה. עליית 30,000 יהודים מגרמניה לארץ ישראל [בשנים 1933-35 נ.נ.]
אינה דבר פחות ערך כלל, ואם בטמפו זה יעלו 15,000-10,000 יהודי מגרמניה
[לשנה נ.נ.], הרי נוכל לענות להיסטוריה, שעשינו את כל האפשר." [דהיינו,
התוכנית המקסימלית היתה להוציא 200.000 במשך 20-15(!!) שנה ולהשאיר כ-
400,000 לגורלם המר. וזה למרות שהונם של יהודי גרמניה מאפשרים את עלייתם של
מספר רב של יהודי מחסרי אמצעים ממזרח אירופה. ראה את הציטטה הקודמת. נ.נ.]
חזרה לטקסט

השמאל מתחיל להכיר באחריותו על השואה
"הטור השבועי", עו"ד אמנון זיכרוני עם א.ב. יהושע.
ערוץ 33, 11.10.02

אמנון זיכרוני: "אני רוצה להביא אותך לאמירה של ז'בוטינסקי: "אם לא תחסלו
את הגולה, הגולה תחסל אתכם". כלומר, זה בעצם הציונות."

א.ב. יהושע: "הוא אמר את זה בצורה התמציתית ביותר. בצורה הקיומית ביותר.
ואמר את זה, גם כן, בקו ישר מהרצל, שהבין שהיהודים הולכים לקטסטרופה. ....
בעניין הזה, אני שותף לביקורת הרביזיוניסטית לתנועה העבודה שאמרה: אנו
צריכים להתחיל בבניה חברה צודקת, ערכים חדשים, .... והוא (ז'בוטינסקי,
נ.נ.) אמר: הבעיה היא עכשיו ... אל תתחילו לבלבל את מוח של היהודים. להגיד
בואו לכאן לחיות בקומונה, לסוציאליזם, לבנות חברה חדשה. קחו אותם עם כל
הכוח, ותביאו אותם כמה שיותר מהר משם לפה. ... יתכן שאם היו מקיימים אותה,
... היו יכולים להפחית, אני לא אומר למנוע, להפחית המספר הנורא ממה שקרה
שמה."
חזרה לטקסט

רקע היסטורי

השואה, שכבר נראתה באופק בשלהי המאה ה-19, לאור התחזקות הריאקציה נגד
"מלחמת המעמדות"אשר שאפה לחסל את הבורגנות ואת כל הדתות, והשתתפותם המרובה
של צעירים יהודים משכילים בשורות המהפכניות (1), הלכה והתקרבה עם עלייתו של
היטלר לשלטון. אך באותו זמן, "הסכם ההעברה" (Transfer Agreement) של יהודי
גרמניה עם הונם לארץ, שנחתם בין ממשלת גרמניה והסוכנות היהודית, פתח
סיכויים חדשים להצלתם של יהודי אירופה.

לפני שנת 1939, שבה הוגבל ע"י האנגלים מספר היהודים שיורשו לעלות ארצה,
העלייה הותנתה רק לסיכוי קליטתה בשוק העבודה, לפי תחזית של הסוכנות
היהודית. בהתאם לקריטריון זה, לא הייתה הגבלה לעלייתם של בעלי הון, והונם
אפשר עלייה גדולה יותר של עולים נטולי רכוש (2), מכאן, שעלייתם המסיבית של
יהודי גרמניה עם הונם, הייתה מאפשרת עלייתם של מיליוני יהודים ממזרח
אירופה, והצלתם מהשואה, אך הייתה יוצרת חברה קפיטליסטית, ומחסלת את החלום
של "חברה צודקת".

התנגדותם של בן גוריון ומפלגתו לקבלתם של יותר מחמישה עשר אלף יהודי גרמניה
לשנה (3) מנעה את הסיכוי הזה (4), והביאה את ז'בוטינסקי להקמתה בשנה 1935
של ההסתדרות הציונית החדשה, במאמץ אחרון ונואש להצלתם של יהודי אירופה.
שלוש שנים אחר כך, בשנה 1938, הכריז ז'בוטינסקי על כישלונו במאמצי ההצלה,
בנאום שניתן לסכמו במשפטים הבאים: "נכשלנו, שכל אחד יציל את עצמו, אלה
שישרדו יראו את הקמתה של מדינת היהודים. אני לא, אך בני כן יראה אותה."

עם השמדתם של שישה מיליונים יהודים בשואה, נעלם הסיכוי ליצור בארץ רוב
יהודי יציב, נטול בעיות דמוגרפיות בהווה ובעתיד הנראה לעין. רוב זה עמד
בבסיס של תוכניתו הדמוקרטית-ליברלית של ז'בוטינסקי לפתרונו של הסכסוך
היהודי-ערבי. פתרון שכדי להשיגו, על אף התנגדותם המובנת של הערבים להתחלק
במולדתם עם עם אחר, היה דורש הפעלת כוח כפי שתיאר ז'בוטינסקי במאמרו "חומת
הברזל". על אף היעלמותו של הסיכוי להשיג רוב יציב, יסודותיה של התוכנית
ממשיכים להוות בסיס לפתרון של שלום צודק בין שני העמים, בעל סבירות מתקבלת
על הדעת של יציבות. אבל במצבנו הנוכחי, עלינו לקבוע ביתר שאת את הדברים
שעליהם איננו יכולים לוותר.

פתרון בלי רוב מובטח

הקושי העיקרי להשגת פתרון דמוקרטי-ליברלי, עם או בלי רוב יהודי מובטח, הוא
שרוב הציבור הישראלי אינו מכיר אלא רק את הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה
טוטליטרית, השולטת על כל תחומי החיים של אזרחיה, מבוססת על שלטון הרוב, ועל
מוסד "סוברני". מוסד, שבדומה לסובייט העליון בברה"מ, נמצא מעל החוק והחוקה,
ובסמכותו לקבעם ולשנותם לבקרים. דמוקרטיה שהיא ההפך המוחלט של "מדינה
חוק", כפי שמגדיר אותה אריסטו, שבה "החוק הוא מעל הכל", ובמיוחד מעל כל
מוסדות השלטון, הואיל והאזרחים ממילא כפופים לחוק, וביתר שאת ככל שהמשטר
יותר רודני.

דוגמה מוצלחת, אך לא היחידה עם יותר מ-200 שנות יציבות, של דמוקרטיה שבה
שלטון הרוב הוחלף בשלטון ההתחשבות, היא זאת של ארה"ב. ההתחשבות במיעוטים
מתבטאת בה בבחירות לסנאט ולנשיאות, שבהן קולותיהם של אזרחי מדינות דלות
אכלוסיה הנם בעלי משקל גבוה יותר מאלה של אזרחי מדינות מרובות אכלוסיה.
כמו כן, אין בה מוסד סוברני שבסמכותו הבלעדית לקבוע חוקים, ועל אחת כמה
וכמה, לשנות את החוקה.

קושי אחר להשגת פתרון יציב וצודק, הוא הדעה המוטעית שדי לנו להיפטר מעזה,
יהודה ושומרון, כדי לפתור את הבעיה הדמוגרפית. עובדה היא, שאחוזם של
אזרחינו הערבים באוכלוסייה, נשאר היום בקירוב רב כפי שהיה בימי הקמת
המדינה, על אף העלייה הגדולה פי כמה מהאוכלוסייה באותם הימים. היום, כאשר
בערך 80% מהיהודים מתחלקים באופן שווה בין ישראל וארה"ב, וה-20% הנותרים
מפוזרים בקהילות קטנות בעולם, אין לצפות עליה שתאזן את ההבדל בין הגידול
הטבעי של שתי האוכלוסיות. מכאן, שאם אנחנו ממשיכים עם דמוקרטיה המבוססת על
שלטון הרוב, נגיע בקרוב לימים שחלום מדינת היהודים תהפוך עם או בלי ערביי
השטחים, לגלות שבה נהיה שוב מיעוט תלוי בחסדיו של הרוב. דהיינו, שיעלה בידם
של ערבי ישראל להתנהג אתנו, כפי שאנחנו מתנהגים היום אתם.

"חומת הברזל" בימינו, אחרי שהשואה חיסלה את סבירות הסיכוי להשגת רוב יהודי
יציב בארץ, חייבת להבטיח בטחון ליהודים, בארץ ובעולם, אפילו בתנאים
דמוגרפים שלא יהיו לטובתנו, ושיווי זכויות אזרחיות לשני העמים. הדבר
הראשון שיש לעשותו הנו החלפתו בעוד מועד, לטובתנו ולטובת אזרחינו הערבים,
של שלטון הרוב בשלטון ההתחשבות ההדדית בצרכים של מרכיבי החברה. למטרה זו,
בחוקה של "מדינת היהודים וכל אזרחיה", הבנויה לפי תוכניתו של ז'בוטינסקי על
שתי אוטונומיות קהילתיות, יקבעו התנאים הבאים:

א) זכותו של כל יהודי, בהווה, בעתיד, ובכל מקום מגוריו בעולם, להיות אזרח
בה, וליהנות מזכות הצבעה אם וכאשר יקיימו התנאים שיקבעו בחוקה.

ב) היות והיהודים בארץ הנם ויהיו מיעוט בתוך עולם ערבי-מוסלמי, ענייני
בטחון והגירה יהיו בסמכותה הבלעדי של האוטונומיה היהודית.

ג) להבטחת שוויון זכויות לכל אזרחיה, בלי תלות בחסדיו של הרוב, תהיה נציגות
שווה לשתי האוטונומיות בכל המוסדות המשותפים של הסמכויות המחוקקת והשופטת.

ד) להבטחת מלוא הזכויות האזרחיות, הלאומיות, והדתיות של כל אזרחי המדינה,
רוב הסמכויות והתפקידים יועברו מהשלטון המרכזי לשתי האוטונומיות הקהילתיות.

ה) שינוים בחוקה ידרשו הסכמה של שתי הקהילות.

להשלמת הנושא מומלצים:

מפת דרכים לפיתרון ליברלי, צודק ויציב בין יהודים ופלשתינאים

מבוא מקוון לליברליזם הקלאסי - פרק ה

אסמכתאות לסיבת יסודה של המפלגה הרוויזיוניסטית

Thursday the 14th. Joomla 2.5 Templates. Site built by Levi-Lidar: levilidar@gmail.com
Copyright 2012

©