שלושת הדרכים לאלוהים
מדעית, פסיכולוגית ומיסטית

הדרך המדעית


How can cosmic religious feeling be communicated from one person to another, if it can give rise to no definite notion of a God and no theology? In my view, it is the most important function of art and science to awaken this feeling and keep it alive in those who are receptive to it." (Albert Einstein, "The World as I See It", Philosophical Library, New York, 1949, pg. 24").

"איך יכולה ההרגשה הדתית הקוסמית להימסר מאחד לשני, אם היא אינה מביאה לדעה מוגדרת של אלוהים, וגם לא לתיאולוגיה? לפי השקפתי, התפקיד הכי חשוב של האמנות והמדע, הנו לעורר את ההרגשה הזו, ולהחזיק אותה חיה, בקרב אלה
המסוגלים לקלוט אותה" (אלברט אינשטיין)

הניסיון, הבסיס היחיד של המדע, לימד אותנו, ובמידת מה גם בעלי חיים אחרים, על הקשר ההכרחי הקיים בין אירועים, כאשר אירוע מסוים מופיע תמיד בעקבות אירוע, או קבוצת אירועים, אחרים. אנו קוראים לקשר הזה, קשר סיבתי, תוך אמונה שהאירוע, או קבוצת האירועים המקדימים, הנם הגורם להופעתו של האירוע שבא אחריהם. אפשר להגדיר מדע כחיפוש אחרי הקשר הסיבתי בין האירועים, מתוך האמונה, מבוססת על הניסיון, שקיומו של קשר זה הוא הכרחי, דהיינו, שאין אירוע בלי סיבה (1). רק האמונה בקיומו ההכרחי של קשר סיבתי בין האירועים, מאפשרת לנו לארגן אותם בתורות מדעיות, שבפיסיקה ניתנות להצגה בנוסחאות מתמטיות, השואפות להיות הצגה כוללת ונאמנה של העולם הדומם.

פילוסופי המדע הרציונליסטיים, טוענים שתיאוריה הכוללת מושגים כמו כוונה או מטרה אינה מדעית. הם מעדיפים את תורתו של דרווין(Darwin 1809-82), שבה האבולוציה קורת באמצעות מוטציות מיקריות בלתי מכוונות, על תורתו של למרק (Lamarck 1744-1829) שבה האבולוציה מכוונת ע"י הצורך להסתגל לסביבה. כנראה שאף אחד מהפילוסופים האלה לא טרח להסתכל דרך החלון של חדר עבודתו. לו היה עושה זה, היה רואה שחלק מהמכוניות, או העגלות, המגיעות לצומת ממשיכות ישר,
חלק אחר פונות ימינה, ואחרות שמאלה. תופעה פיסיקלית פשוטה זו של תנועת גופים, איננה ניתנת להסבר ללא המושגים של כוונה או מטרה (2). היא מכריחה אותנו לקבל את קיומה של הכוונה בטבע, לפחות ברמת החי ועל אחת כמה וכמה ברמתו של בורא העולם, כאלמנט המסוגל להשפיע על התופעות הפיסיקליות.

לפי הפיסיקה המודרנית, הבריאה החלה במפץ הגדול, שבו נוצר המרחב-זמן יחד עם האנרגיה שבתוכו, כאשר האחרונה נמצאה בהתחלה במצב בלתי מאורגן. היא עוברת תהליך התארגנות החל מהחלקיקים האלמנטריים שמרכיבים את האטומים, אבני יסוד של החומר הדומם, שמתארגן בגלקסיות וכוכבים, עד לצומח ולחי עם האדם בפיסגתם.
תהליך זה, של יצירת סדר בתוהו ובוהו התחלתי, מפר את העקרון השני של התרמודינמיקה, שקובע שהאי-סדר תמיד גובר, וכפי ציין הפיסיקאי הדגול מקסוול (J.C. Maxwell, 1831-79), בתורת השדים שלו, יכול להיות מופר רק ע"י התערבות
הכוונה (3).

גם מניסיוננו למדנו להבחין בין קטגוריות שונות של סיבות, לאירועים שונים בטבעם. אנו מוכנים לקבל כסיבתו של רעש פשוט, בלתי מאורגן, את נפילתו של חפץ דומם. אך נסרב לקבל סיבה דומה ליצירתם של דברים מורכבים, כגון סימפוניה
או מחשב. במקרים אלה נהייה בטוחים שליצירתם נדרש גורם בעל יכולת שכלית, מוסיקלית או טכנית, ברמה אנושית. אבל מול ממדיו ומורכבותו של היקום, הכולל אותו דבר מסתורי המבדיל בין הדומם והחי, שיצירתו ואפילו הבנתו הנן מעל ומעבר היכולת האנושית, לא יכולים "אלה המסוגלים לקלוט אותה", אלא להיתפס ע"י "ההרגשה הדתית הקוסמית", שעליהם ועליה מדבר אינשטיין. הרגשה הגוררת איתה ענווה, וצורך להתבטל ולכרוע ברך מול הבריאה והבורא.

הדרך הפסיכולוגית

כולנו, אלה שמסוגלים לקלוט את ההרגשה הדתית הקוסמית, ואלה שאינם מסוגלים, מרגישים בעומק תודעתנו את היתמות שנשארנו בה, מהרגע שבגיל ההתבגרות הפסקנו לסמוך על הורינו כמגינינו המסוגלים להצילנו מכל סכנה.
מנגנוני הדחקה פסיכולוגיים, שפועלים בהצלחה גבוה או נמוכה בכל אחד מאתנו, מאפשרים לנו לדחוק זמנית לתת-הכרה את המודעות על שאנחנו וכל האהוב לנו תלויים על בלימה, ולהנות משמחת החיים. שמחת חיים מעורפלת במודעות למוות,
שכבר בעבר לקח מאתנו חלק מאהובינו, מאיים על אלה שנשארו לנו, ושבמוקדם או במאוחר, ישים קץ על חיינו.

האמונה הדתית על הישרדות הנפש, רוח החיים שהאל נשם על חומר דומם כדי להפכו לחי (4), שכבר לא נמצא בגופנו הדומם בשעת הורדתו לקבר, מקלה על הקושי לחיות עם גזר דין מוות תלוי עלינו ועל כל אהובינו. היא מסירה מהמוות את האלמנט המחריד של כיליון מוחלט, ומאפשר לקבל את אלוהים ואת גזרותיו, את השמחה ואת הכאב, בכניעה ובאהבה. אמונה בעלת ערך פסיכולוגי עצום, מתנת אלוהים המקנה אושר ושקט פנימי, ומבטלת את הרגשת היתמות.

הדרך המיסטית

התופעות שכביכול נקראות על-טבעיות, היות ואם קיימות, אינן אלא חלק מהטבע, ואם לא קיימות אינן תופעות בכלל, כגון הקשר הישיר עם הבורא, עם המתים, ובין בני אדם חיים שלא באמצעות החושים, תמיד העסיקו את בני אדם, פשוטים כמו נבחרי המדענים. ניוטון, היוצר של הפיסיקה המודרנית, היה בעצמו מיסטיקן שהקדיש חלק ניכר מזמנו ומכתיבתו לחקר התחום השנוי במחלוקת הזה. כצחוק הגורל, מחקרו האמפירי, שבו הגיע על בסיס התצפיות של האסטרונום טיכו בראה
(Tycho Brahe, 1540-1601) לתורת התנועה והגרביטציה, כלל הפיסיקה באותם הימים, הביא את אלה שלא ידעו, או לא הבינו אותו, לרציונליזם. דהיינו, לאמונה בכוח הכל יכול של ההיגיון האנושי, עד כדי ויתור על הצורך בבדיקה אמפירית של מסקנותיו.

למרות האוסף העצום של עדויות על התופעות הפרפסיכולוגיות, והעובדה שמטובי המדענים, הפיסיקאים, והפסיכולוגים חקרו אותן, השתלטותו של הרציונליזם על האוניברסיטאות השאירה אותן לאורכן של מאות שנים מחוץ למדע הרשמי. סלידתם
מכל מה שסטה מהמקובל, הביא עד כדי כך, שעל אף ערכם ההיסטורי של כתביו המיסטיים של ניוטון, בלי קשר עם אמיתותן של התופעות שנחקרו בהם, יורשיו ניסו לשוא במשך דורות למכור אותם לאוניברסיטאות, אחוזות חרדה מלפגוע ביוקרתן הרציונליסטית. רק במאה ה-XX, אחרי שהפוסט-מודרניזם פגע קשות ברציונליזם, הצליחו למכור אותם לאוניברסיתה העברית בירושליים, ודוקטורט כבר נכתב עליהם בזמן האחרון.

התנ"ך נוקט עמדה מעניינת בנושא הישארות הנפש אחרי המוות, ובאפשרות ליצור קשר עם נשמות המתים. מחד גיסא, אוסר את דרישת המתים בנשימה אחת עם הקרבת ילדים, כמעשי תועבה של העמים שהשמדתם מצווה (דברים, יח, י-יב), ומאידך, מרמז שיכול להיות אמת בה, בדרישתו של שאול לרוחו של שמואל, שבה נודע לו על מותו ומוות בניו בקרב שעמד להתרחש עם הפלשתים (שמואל א, כח, ח-יט; לא, א-ד). כך גם הקשר הבלתי אמצעי בין האל לבין בעלי רוחניות מיוחדת, מה שמאפשר להם לנבא את העתיד, ולהזהיר את העם ומנהיגיו מסכנות עתידות לבוא, מהווה חלק ניכר מהספרות התנ"כית.

הערות:

1) מעניין לשים לב שהגדרתו של אלוהים בתורה, כסיבת קיומו של היקום, ותו לא:
"בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ", קובע, בדרך אגב, שהייתה "ראשית", דהיינו, שהבריאה קרתה בזמן מסוים. הגישה הניוטוניינית שלפיה היקום קיים מתמיד ולתמיד, לא השאירה מקום לקיומה של הראשית התנ"כית. קיומה של הבריאה
כראשית קיומו של היקום נכנסה לתורת היחסות רק אחרי שתצפיותיו האסטרונומיות של ג'ורג' היל (George E. Hale 1868-1938) הביאו לקבלת האפשרות שהיקום נוצר בהתפוצצות אדירה לפני כ-15 מיליארד שנים.
חזרה

2) הקורא מוזמן לנסות למצוא הסבר לתופעה זו מבלי להכניס המושגים כוונה או מטרה.
חזרה

3) אם מישהו, קורא נכבד, מראה לך קופסה ובה פסוק של התורה, כתוב עם לוחיות נושאות אותיות מסודרות בשורות, לא תראה בזה שום דבר מוזר. פשוט, הוא או מישהו אחר, סדר אותם כך בכוונה. אבל אם הוא בנוכחותך סוגר את הקופסה, מטלטל אותה, פותח אותה בחזרה, והאותיות מופיעות עכשיו מסודרות לפי פסוק אחר של התורה, אתה תהיה בטוח שכאן יש טריק. היות ואתה בטוח, אפילו בלי שלמדת פיסיקא ובלי ששמעת על העיקרון השני של התרמודינמיקה, שסידור של האותיות לא יכול להתרחש בלי התערבותה של הכוונה האנושית.
חזרה

4) "וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה." (בראשית 7:2)
חזרה

Tuesday the 28th. Joomla 2.5 Templates. Site built by Levi-Lidar: levilidar@gmail.com
Copyright 2012

©