"האנציקלופדיה לרצח-עם"
או
יד ושם לשואה האוניברסלית

מאת נח ניסני

.Copyright 2001 -- Authorized free distribution of non-modified copies for non-commercial purposes

מבוא


ה"אנציקלופדיה לרצח-עם", של המכון לשואה ורצח-עם בירושלים, בעריכתו של
ישראל צ'רני (Holocaust and Genocide in Jerusalem, ABC-CLIO Inc. 1999
Encyclopedia of Genocide, Israel W. Charny Ed., The Institute of the),
באה למלא חסר מורגש. חשיבותה היא עצומה, עד כדי שאסור שמקומה ייפקד בכל
ספריה פרטית כציבורית, ובמיוחד בכל בית יהודי. וזה למרות שאין בה שום דבר
חדש, שום דבר שכל מי שרצה לדעת לא ידע מאז ומתמיד. תפקידה הוא להזכיר
נשכחות, לעורר מחשבות, ולהזהיר מחזרות על אותן טעויות שהפכו את המאה
העשרים, את המאה שנולדה משופעת תקוות: מאה האורות, הקידמה, הרציונאליות
וההומניזם, ונהפכה למאה הנוראית, העקובת דם, של ההסטוריה. למאה שבה נרצחו
ע"י השלטונות, בנוסף לעשרות מיליוני לוחמים שמתו במלחמות, כרבע מיליארד
בני אדם נטולי הגנה. בשואה נוראית ואוניברסלית, חסרת תקדים בתולדות
האנושות. שואה שהספר הזה הינו היד-ושם היחיד שהוקם לה עד עצם היום הזה.

כאשר מסתכלים אחורה, דרך הנתונים המספריים, הקרים ונטולי משוא הפנים של
האנציקלופדיה, על המאה שזה עתה נגמרה, אי-אפשר להתעלם מהחשש שהיה לתקוות
המוגזמות שליוו את לידתה חלק לא מבוטל בסופה הטרגי. תקוות שביטאו את הרגשת
העליונות המודרניסטית, את ההתיימרות וההתנשאות של הדור המודרני מעל הדורות
הקודמים. התנשאות שמנעה ממנו להשתמש בניסיון ההיסטורי העשיר של הדורות
הקודמים, שנחשבו על ידו כנחותים. התיימרות שהביאה אותו לזלזל בחוכמה, בת
אלפי שנים, של התנ"ך, של הפילוסופים היוונים, של הוגי הדעות של המאות
הקודמות, ושל כל אלה שקדמו למרקס ולאנגלס, ולהתעלם מהניסיון של דורי דורות
הכלול במשנותיהם. הימצאותם של המשטרים המרקסיסטיים, שהתיימרו ליצור את
החברה החדשה והצודקת, בראש רשימת רוצחי-עם, ותמיכתם האקטיבית והמסיבית בהם
של ה"משכילים" היהודים, נותנים לעמנו מקום מצער, לא רק בין הקורבנות, אלא
גם בין מחוללי הטרגדיה. (1) 

המספרים שבאנציקלופדיה מתיחסים רק למקרי מוות, ומתעלמים מענן עצום של
פצועים ושבורים פיסית ומורלית שמסובב אותם. מתעלמים גם כן מהקורבנות,
המתים וההרוסים, עקב העוני, הזנות והפשע שבהם שקעו העמים שעליהם השתלטה
האידיולוגיה המתנשאת של הרציונליזם המתקדם והאתאיסט. השפעתם של כשלונות
משטרים אלה ממשיכה אחרי התמוטטותם. היא עוברת מדור לדור ומתבטאת בנוכחותם
של נשותיהם, ילדותיהם וילדיהם בבתי בושת, וגבריהם כעובדים זרים בתנאים
מחפירים בעולם המערבי. בנוסף, אין לשכוח שמאחורי כל רצח של יחיד מסתתרת
דרמה אנושית, ושהמוות עצמה אינו אלא הסוף של תהליך, לפעמים ארוך, של הריסת
אדם, כבודו ומשפחתו. מוות שלפעמים מהווה שיחרור נכסף מסבל. למרות זאת
נעסוק כאן, עם מידה לא קטנה של סלידה, במספרים אלה ומשמעותם הכמותית.

אקסוסייד ואנדוסייד

במאמרים מאת ר. ג'. רמל (The New Concept of Democide" (R. J. Rummel"
ו-" Power Kills, Absolute Power kills Absolutely" תחת הערך "רצח-עם"
(Democide), מושג זה מחולק לשתי קטגוריות: "דומסטיק", דהיינו רצח של בני
אותו עם, ו"גנוסייד" כשמדובר בבני עמים אחרים. מונחים אלה אינם נהנים
מהסכמה כללית, והאנציקלופדיה מביאה הדים מהוויכוחים סביבם. ארשה לעצמי
להציע ולהשתמש להלן במונחים "אנדוסייד" ו"אקסוסייד", למה שבמילים אחרות
הייתי מגדיר כרצח המוני תוך-להקתי וחוץ-להקתי בהתאמה. הרגשתי היא, שמושגים
אלה מתאימים במידה רבה, מחד-גיסא, לחלוקה שנעשה במאמרים הנ"ל בין המקרים
של רצח-עם "דומסטיק" ו-"גנוסייד", ומאידך, ביכולתם לעזור להבנתם. (2).

ימצא חן בעינינו או לא, המין האנושי התפתח בתהליך האבולוציוני, בדומה
למינים אחרים, כבעל חיים להקתי. כמו יתר בעלי החיים הלהקתיים פיתח נורמות,
דהיינו מוסר ומערכת חוקים, של דו-קיום תוך-להקתי. עובדה זו הינה הרציונל
שמסתתר מאחורי האמונה המשותפת לתנ"ך, לפילוסופים היוונים הקלאסיים, ולרוב
הוגי הדעות הליברלים המודרניים, שחוקי החברה הינם, כמו חוקי הפיסיקה,
ממקור אלוהי. מכאן נובע שבפילוסופיה הפוליטית-משפטית של הליברליזם הקלסי,
תפקיד המחוקק נחשב מוגבל למחקר ולניסוח של חוקי החברה ולא ליצירתם (3).
תחום מחוייבות של חוקים אלה מוגבל מטיבעו ללהקה ואינו כולל את בני המין
בכללותם. הבחנה זו בין מוסר תוך-להקתי לבין מוסר חוץ-להקתי מתבטאת בסתירה
לכאורה שבתורה בין הדיברה "אל-תרצח" לבין הציווי להשמיד את תושבי כנען בעת
כיבוש הארץ. סתירה הבולטת במיוחד על רקע השאיפה לאחדות האנושות כולה
שעוברת כחוט השדרה לכל אורכו של התנ"ך, וממנו לליברליזם הקלאסי כאחד
מיסודותיו.

גבולות תחום המחוייבות המוסרית אינם חופפים בהכרח את הגבולות הגנטיים של
העם, ולכן המינוח "ג'נוסייד" מטעה לגבי טיבעה של התופעה. לדוגמא, לגבי חלק
גדול מבני האדם, צאצאיהם בתקופה התוך-רחמית של חייהם אינם "בדיוק בני
אדם", והפסקת חייהם אינו מהווה רצח. לגבי בני אדם אחרים, חיי צאצאיהם
מותרים גם תקופה מסויימת אחרי היוולדותם. ההפלות הגיעו במדינות
המרקסיסטיות לממדים חסרי תקדים, ובחלקן, רצח הנולד נעשה בבתי חולים בעידוד
השלטונות, והבן השני והבאים אחריו מופלים למוות ע"י מניעת שרותי בריאות
מהם. בעמים מסויימים, חיי הזקנים נחשבים מיותרים ומקובל לעוזבם למוות ע"י
צאצאיהם. בני אדם שווים הם, ואל ירגיש אחד עליון לרעהו. את הפתגם "אל תשאל
על מי מתאבלים פעמוני הכנסייה - מתאבלים עלייך" אפשר להרחיבו "אל תשאל
מיהו הרוצח - הרוצח הוא אתה".

אפשר להסיק מכאן, שגבולות הלהקה כתחום המחוייבות המוסרית של קבוצה גנטית
מסויימת, כוללים בצורה מוחלטת רק את בני אותו דור. נגדיר כ"אנדוסייד" את
הרצח ההמוני של בני אותו עם ואותו דור, דהיינו, של אלה שאי-אפשר לשלול מהם
עובדת היותם "בני-אדם" במובן המלא של המושג. וכ"אקסוסייד" את הרצח, או פשע
המוני אחר כגון עבדות, שבוצע נגד בני עם אחר, או נגד בני אותו עם תוך
הוצאתם מתחום המחוייבות המוסרית ע"י שלילה במידה זו או אחרת, במודע או שלא
במודע, את שייכותם המלאה למין האנושי.

הנתונים המספריים ומשמעותם

בלוח 3 שבמאמר מאת ר. ג'. רמל המצוטט למעלה, מדורגים המשטרים הרצחניים
ביותר של המאה העשרים לפי תרומתם הכמותית לרציחתם של כ-170 מיליון בני אדם
נטולי הגנה (לא כולל לוחמים שנהרגו בפעולות מלחמה). באומדן זה, שנחשב ע"י
העורך הראשי של האנציקלופדיה, י. וו. צ'רני, כשמרני מול אומדנים אחרים
המגיעים עד 360 מיליונים, פותח את הרשימה המשטר הקומוניסט של ברית המועצות
עם 62 מיליונים, המהווים שליש מאוכלוסייתה (!!) (שם, לוח 4, ע' 27). עובדה
שמורידה מהשואה היהודית את היחודיות להיות היחידה שהשמידה שליש מעם. אחריה
סין הקומוניסטית עם כ-40 מ' (כולל את תקופת הגרילה של מאו) (4). וגרמניה
הנאצית במקום השלישי עם 21 מ'. את הרשימה הארוכה הזו של הגדולים מבין
רוצחי עמים, שבה בולטות המדינות הקומוניסטיות האחרות, כגון קמבודיה,
וייטנם, פולין, יוגוסלוויה וצפון קוריאה לפי סדר הופעתם, ולא נפקד בה את
מקומה של אנגליה עם 816,000, סוגרת אינדונזיה עם 729,000 קורבנות.

בכוחם של מספרים יבשים אלה להעלות מספר תמיהות:


1) מהי ההצדקה המוסרית של משפטי נירמברג שבהם נציג סטלין, שעומד בראש
רשימת רוצחי-עם, יושב כשופט, וליתר השופטים מקום מכובד ברשימה הנ"ל.
כגון אנגליה שמופיעה בה, וארה"ב שהיתה מופיעה אילו היו ממשיכים את הרשימה
עוד קצת? (5) 

2) האם בתי משפט בינלאומיים לפשעים נגד האנושות הינם, או יש תקווה שיהיו
בעתיד הנראה לעין, מסוגלים לפעול בצורה שיוויונית נגד גדולים כקטנים,
חזקים כחלשים, מנצחים כמנוצחים, או הם אינם ולא יהיו אלא פרסה מזיקה
הפוגעת אנושות בעקרונות הצדק? האם קיימים באנושות הצדיקים שלהם יאה לשפוט
את האחרים?

3) האם הברית של אנגליה וארה"ב עם סטלין במלחמת העולם השניה, שהביאה
להשתלטותו של המרקסיזם על כל מזרח אירופה וחלק ניכר מאסיה, לא הפכה אותן
לשותפות לרצח-עם הנוראי שבוצע בעמים אלה? האם המלחמה שהוכרזה למען החופש
לא נהייתה, בשביל מחצית האנושות, למלחמה למען שיעבוד ורצח המונים?

4) האם האפליה בין ההתייחסות לאלה שתמכו בעבר בהיטלר לבין אלה שבסטלין
ושותפיו אינה תוצאה מהברית הלא קדושה הנ"ל? האם לא נובעת מהקושי להכיר מול
קהל ועדה באמת הנוראית לגבי תוצאת ההקרבה של מיליוני צעירים במלחמה?


מהחלוקה של ר. ג'. רמל, בין רצח-עם מסוג אקסוסייד (ג'נוסייד במינוח שם)
לבין אנדוסייד (דומסטיק שם), אנו למדים: שהאקסוסייד הינו אוניברסלי,
ופגועים בו כל המשטרים, כולל הליברלים. לעומת זאת, מבצעי האנדוסייד במאה
העשרים שייכים, באופן כמעט בלעדי, לשתי קטגוריות:

א) משטרים המרקסיסטיים, שרובם ככולם ביצעו אותו בממדים עצומים המגיעים עד
לרצח של כשליש מעמם, דוגמת ברית המועצות וקמבודיה.

ב) בממדים שביחס לגודל האוכלוסיה הם קטנים בהרבה מהקודמים, למשטרים שלחמו
נגד גרילות מרקסיסטיות, כגון צ'אנג קאי-שק (Chiang Kai-shek) ו-"אדוני
המלחמה" (Warlords) בסין. מחוץ ללוח הכבוד, ובממדים יחסית מזערים, בין 10
ל-30 אלף קורבנות לעומת המיליונים ועשרות מיליונים של הקודמים, אנו מוצאים
את חונטה הצבאית הכה מדוברת של הגנרל ווידלה בשנות השבעים בארגנטינה. (655
.Ib., The Dirty War of ..., Edy Kaufman & al. pg). 

 (6) 

מאפייני האקסוסייד

למרות שלא כולם מופיעים יחד בכל המקרים, אפשר לציין כמאפייני האקסוסייד:

1) אוניברסליות (Ib., Democracy and Genocide, I.W. Charny, pg. 157):

אנגליה, הוותיקה מבין הדמוקרטיות הליברליות בעידן המודרני, מוצאת את מקומה
בלוח הנ"ל עם אקסוסייד של כ-800 אלף קורבנות בני עמים שונים. כל מדינות
אמריקה, בלי יוצא מן הכלל, ביצעו השמדה ושעבוד אינדיאנים, ואפריקנים, עד
למחצית השניה של המאה ה-19. רוב מדינות אירופה, אסיה וארה"ב השתתפו
באקסוסייד של המאה ה-20. ברית המועצות עם 10 מיליונים שמסווגים בלוח הנ"ל
כאקסוסייד, מתוך סך הכל של 62 מיליונים קורבנותיה. סין הקומונסטית עם 375
אלף, וגרמניה הנאצית עם 16 מיליונים. יש לומר לטובתן של המדינות שלא
השתתפו באקסוסייד האוניברסלי של המאה ה-20, שלא באשמתן היה, אלא שהנסיבות
לא אפשרו זאת להן.

2) שלילת אנושיותם של הקורבנות (Dehumanization ..., I.W. Charny, pg. 155
,.Ib)

שלילת אנושיותם של הקורבנות, תוך הכרזתם כלא בני אדם בכלל, או כשייכים
לגזעים נחותים, תת-אנושיים, נעשה עם האינדיאנים ואפריקנים באמריקה, עם
היהודים, צוענים ואחרים בגרמניה, הילידים באוסטרליה, פיליפינים, אפריקה
וכו'. וגם עם בני אדם מכל הגזעים בתקופה התוך-רחמית של חייהם, ובמקרים
מסויימים גם בהתחלת חייהם החוץ-רחמית (7)

3) הנעשה הוא לטובתם של הקורבנות (אליבא דמעשיו.)

מאפיין זה והבא אחריו (3 ו-4) מופיעים רק בחלק של מקרי אקסוסייד.

העבדות "הצילה", אליבא דתומכיה, את הכושים מחיי הקניבליזם באפריקה,
וההפלות מצילות את העוברים מלהיוולד כ"ילדים לא רצויים". אריסטו מכיר
בקיומן של בני אדם שמתאים להם להיות עבדים. ויכול להיות שצדק, מאחר שהחופש
דורש מידה לא קטנה של אומץ, שלא לכולם יש. גם התורה מספרת לנו על אלה
שהעדיפו את סיר הבשר במצרים על הסכנות ותלאות החופש במדבר, ועל עבדים
שמסרבים לצאת לחופש בתום תקופת עבדותם.

4) הנעשה מגיע לקורבנות (אליבא דמעשיו.)

לפעמים מדובר על התופעה הפסיכולוגית הידועה של השלכת כוונות התוקף על
הקורבן. לפעמים נעשה שימוש בנקודות התורפה או במעשים לא נכונים בהתנהגות
של הקורבן, שאף אומה אינה פטורה מהם. התורה מביאה לנו דוגמא מאלפת של
המאפיין הזה בספר דברים יב:לא: "... כי גם [העמים המיועדים להשמדה] את
בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם".

המאפיינים 2 - 4 של האקסוסייד מאפשרים לאנשים רגילים וטובים להשתתף
בפעולות של רצח-עם מבלי שזה יפגע בהערכה העצמית כבני אדם מוסריים, וטובי
לב. (Ordinary People" as Perpetrators of Genocide, I.W.Ch. pg. 451"
,.Ib)

5) הנעשה מביא תועלת למבצעיו.

כמעט בכל המקרים של אקסוסייד אפשר להבחין בתועלת שהוא מביא למבצעיו. תועלת
שהינה בעצם הסיבה האמיתית המסתתרת מאחורי כל התירוצים האחרים. יהיה זה
התשוקה לאדמותיהם ואוצרות טבע של הילידים, העבודה הזולה של העבדים, או
להיפטר מהאחריות ובעיות כלכליות או חברתיות קשורות עם הריון לא רצוי. או
במקרה של השואה, פורקן לתסכול ממפלתה של גרמניה במלחמה.


המאפיינים הנ"ל מצביעים על מקור גנטי-אבולוציוני של האקסוסייד. הם מחזקים
את ההנחה שבני אדם, כמו יתר בעלי חיים להקתיים, פיתחו מערכת של נורמות
התנהגות תוך-להקתיות, שאינן מחייבות לגבי חברי להקות אחרות. ואם כך הם פני
הדברים, לא נשאר אלא לקוות שעם התפתחות "הכפר הגלובלי", פרי התפתחות
הטכניקה והגישה הליברלית לגבולות פתוחים למעבר סחורות, אנשים ואינפורמציה,
נגיע בעתיד הלא רחוק מדי להוות להקה אוניברסלית אחת. בינתיים, בתי משפט
בינלאומיים לא רק שלא יעזרו, אלא שמהווים סכנה ממשית לעקרונות הצדק.
עקרונות, שאפילו בהיותם בינתיים תקפים רק בתחום תוך-להקתי, הם יקרים מדי
לנו מכדי לסכנם.

אנדוסייד

כפי שכבר ציינו, בניגוד לאקסוסייד שהינו תופעה אוניברסלית, האנדוסייד במאה
העשרים מתרכז בשני סוגים של משטרים: משטרים מרקסיסטים, ומשטרים שלחמו נגד
גרילות מרקסיסטיות. שורשיו וגורמיו של האנדוסייד נראים שונים לגבי כל אחת
משתי קטגוריות הללו, ולמטרת הדיון נגדיר אותן כ"אנדוסייד אידיאולוגי"
הראשונה, ו-"לוחמה נגד גרילות" השניה.

אנדוסייד אידיאולוגי

עובדת היותו האנדוסייד האידיאולוגי במאה העשרים תופעה קשורה, בצורה כמעט
מוחלטת, לאידיאולוגיה אחת ויחידה, למרקסיזם, מקשה על מציאתם של המאפיינים
היחודיים שלו. עקב העדרותן במאה העשרים, אנו נאלצים לחפש תופעות אנדוסייד
במאות הקודמות. אפשר למצוא הקבלה מסויימת בין האנדוסייד המרקסיסט, לבין
פשעי האינקיביזיציה. במאות הקודמות. מאפיינים משותפים לשניהם, יעזרו לנו
להציץ לליבם של מבצעי הפשעים האלה ולנסות להבינם, על אף ההבדל העצום בין
הממדים של שני המקרים: מאות מיליונים של קורבנות במשך כמה עשרות שנים
הראשון, מול כמה עשרות אלפי קורבנות במשך כמה מאות שנים השניה.

המאפיינים המשותפים לאינקיביזיציה ולמרקסיזם הינם:

1) בטחון מלא בצדקת דרכם

אמונה שלמה, נטולת ספקות בצדקת המטרה ובנכונות הדרך אליה, איפיינה את
המרקסיזם ואת האינקיביזיציה. הראשון על בסיס אמונתו "ברציונאליזם
המדעי", המנותק מהמציאות ומהניסיון ההיסטורי של האנושות, וחסר מודעות על
המיגבלות של המחשבה הרציונאלית. השניה אסירה בקורי האמונה המיסטית
העיוורת.

התנ"ך, פרי ניסיון אנושי בן אלפי שנים, מלמד שאפילו אלוהים אינו יכול
להיות בטוח על צדקת דרכו ומעשיו: "וינחם יהוה כי עשה את האדם" (בראשית,
ו:ו). אריסטו מזהיר שבטחון יתר בנכונות דעותינו מביא לקיצוניות (8). אמונה
שלמה בצדקת המטרה מקדשת את האמצעים להשיגה, ואין גבול לברבריות שהיא
מסוגלת לגרום.

2) מעשיהם הינם מעשי אהבה ולטובת הקורבנות כיחידים או כקבוצה

האינקיביזיציה כממונה על שמירת טהרת האמונה הנוצרית, דת האהבה, פעלה מתוך
דאגה על היסורים הנוראים שלפי אמונתה היו מחכים אחרי המוות לנוצרים הסוטים
מהאמת. מהאמת המוחלטת, שכדי למסרה לבני האדם אלוהים הקריב את בנו. מכאן,
שלטובת הקורבנות היו היסורים הזמניים בעולם הזה, שיצילו אותם מיסורי הנצח
בעולם הבא.

המרקסיסטים פעלו מתוך אהבה ודאגה למעמד הפועלים, קורבנות של הניצול האכזרי
והחסר רחמים של הבורגנות. מטרתם הייתה להצילם לנצח מהסבל, המוות, הזנות,
העוני, הרעב והמלחמות, הנגרמים, לדעתם, ע"י בעלי ההון ברדיפתם אחרי בצע.
מוטב המוות היום של הפועלים שבבורותם מתנגדים לאלה הדורשים את טובתם,
מלהשאיר אותם ואת צאצאיהם לדורי דורות במצב האומלל הנוכחי.

3) יהירות הקידמה והמודרניזם. המתבטא באמונתם של המרקסיסטים בעליונותו של
הדור שידע את מרקס ואת הסוציאליזם המדעי, על הדורות הקודמים
"הפרימיטיביים", המשועבדים בבורותם לדתות ואמונות תפלות אחרות. לגבי
האינקיביזיציה, באמונה בעליונותם של אלה שהכירו בישו ובבשורה החדשה שהוא
הביא לאנושות, ושביטלה כל בשורה שקדמה לה.


לוחמה נגד גרילות

המרקסיסטים פיתחו ושיכללו את מלחמת הגרילות והשתמשו בה להשתלטותם, בעזרתה
של ברית המועצות, על סין, קמבודיה, וייטנם, יוגוסלוויה, קובה, מונגוליה,
אנגולה, ועל שטחים נרחבים ממדינות אחרות כגון קולומביה. התוצאה של
השתלטותם הייתה רצח-עם בלי תקדים בתולדות האנושות, ושקיעתן של אומות
אומללות אלה בשיעבוד, רעב, עוני, זנות וכל צורה של אומללות אנושית הניתנת
לדמיינה. הגרילות המרקסיסטיות ניסו גם כן את מזלן במדינות אחרות, אך למזלן
של מדינות אלה בלי הצלחה: צ'ה גברה מצא את מותו בג'ונגל שבין פרגוואי,
בוליוויה וארגנטינה, וניסיון נוסף להשתלט על ארגנטינה סוכל ע"י "המלחמה
המלוכלכת" של החונטה הצבאית של הגנרל וידלה. (9) 

מאפיין עיקרי של המלחמה נגד גרילה הוא שהאויב אינו צבא נבדל מהאזרחים,
שנגד עמדותיו אפשר לפעול. האזרח התמים של הבוקר הופך ללוחם גרילה של
הלילה. מחד גיסא, מאפיין זה מקשה מאד על צבא סדיר להילחם נגד גרילות,
ואפילו צבא ארה"ב הובס ע"י הגרילה של הוייט-קונג. מאידך, מקשה לבצע את
ההבחנה הברורה בין הריגת חיילים בפעולות מלחמה, לבין רצח אזרחים נטולי
הגנה, הדרושה להגדרת כרצח-עם את הלחימה נגד גרילות.

הערות:

(1) מיומנו של תיאודור הרצל, "עניין היהודים", הוצאת הספריה הציונית -
מוסד ביאליק, ירושלים - כרך א',ע' 187:

"האנטישמיות עולה כפורחת בקרב העמים יום יום, שעה שעה, והיא תמשיך ותתפשט,
משום שהסיבות בעינן עומדות, אי אפשר להסירן. הסיבה הרחוקה נעוצה באובדן
כושרנו להתבולל ...הסיבה הקרובה היא שאנו מייצרים יותר מדי בעלי השכלה מן
השכבה הבינונית, שאין באפשרותם להתנקז כלפי מטה ואינם יכולים לעלות מעלה,
כלומר חסרים הם ניקוז בריא ועלייה בריאה. הופכים אותנו לפרולטרים כלפי
מטה, אנו נעשים המנהיגים הזוטרים [sic] של כל המפלגות המהפכניות"
חזרה


(2) על ניסיון לאבין מה הם המאפיינים הפסיקו-פילוסופיים שהופכים תנועות
מהפכניות לרצחניות, ראה: "שמאל וימין - שלושה הבדלים שברקע הפסיכו-פילוסופי"

ועל ניסיון להבין את סיבת השתיקה הכלל עולמית בעיניין השואה האוניברסלית
ראה: "יום השואה העולמי" או "יום השואה העולמית".
חזרה

(3) ראה באתר זה "מבוא לליברליזם הקלאסי", פרק V, סעיף 1
חזרה

(4) בזמן שביחס לנתונים לגבי ברית המועצות, גרמניה הנאצית ויתר המדינות
האירופיות, יש הסכמה יחסית, לגבי קורבנות מאו ישנם הבדלים גדולים בין
האומדנים השונים. ישנם כאלה שמעלים מספרם ל-100,000,000 ויותר, ואת סך הכל
של בני אדם נטולי הגנה )לא לוחמים( שנרצחו בכוונה ראשונה ע"י השלטונות, או
בהסכמתם במאה העשרים, ליותר מרבע מיליארד ועד 360 מיליונים (Ib. pg. 28).
למספרים האלה יש להוסיף את אלה שמתו כתוצאה מכשלונות השלטון, שאדיש ומנוכר
לטרגדיה שיצר, המשיך במדיניותו, כגון, מ-27 מיליונים לפי ר.ג'. רומל (151
.Ib., China ..., R.J. Rummel, pg) עד 70-60 מיליונים לפי אומדנים אחרים
שמתו "ברעב הגדול" בסין, בעקבות הקולקטיביזציה של החקלאות.
חזרה

(5) בחשבון הפשעים נגד האנושות של ארה"ב נמצאים: הפצצת הירושימה ונגסקי
שבוצעה באוגוסט 1945, אחרי סופה של המלחמה באירופה, ואחרי התחלת הגישושים
של היפנים לקראת כניעתם, בה נהרגו כ-200,000 בני אדם ומספר גדול נפגעו
ומתו אחר כך מפצעיהם. (ib. pg. 290. Nagasaki, D. Krieger, pg. 429
,Hiroshima, D. Krieger), ואת ההרג הרב בפיליפינים בהתחלת המאה (pg. 30
.ib), וכו'. ואם סופרים את המאה מ-1850 ל-1950, יתאספו להם חיסולם של
שארית האינדיאנים, העבדות של מיליוני אפריקנים, וחוקי גזע שנמשכו עד אחרי
מלחמת העולם השניה.
חזרה

(6) במאמר של קאופמן (The Dirty War of ..., Edy Kaufman at al. pg. 655
,.Ib) נעשה ניסיון לבסס את הטענה שהיו מניעים אנטישמיים בבחירת הקורבנות,
של "המלחמה המלוכלכת" בשנות השבעים בארגנטינה, בעובדה שביניהם היו בין 12%
ל-19% של יהודים, המהווים רק כאחוז אחד באוכלוסיה. נכון הוא שהאנטישמיות
נפוצה בקרב חוגים רבים בארגנטינה, ובמידה רבה היא מבוססת, או מנומקת, על
התפקיד המרכזי של היהודים בהפצת המרקסיזם (ראה הערה 1). אך מטענת קאופמן
נודף ריח של התממות: אחוז היהודים באוכלוסיה הכללית אינו רלבנטי לגבי
קיומן או לא של מניעיים אנטישמיים בסלקציה של הקורבנות. הנתון הקובע הוא
אחוזם בשורות הפעילים והלוחמים במחתרת המרקסיסטית.

בפעולותי המחתרתיות בשנות 40 בארגנטינה, כראש התא המחתרתי הדמוקרטי-ליברלי
בפקולטה להנדסה באוניברסיטה בואנוס איירס בימי השלטון החשוד כנגוע בנטיות
נאציות של הגנרל פארל, באתי בקשר הדוק, ופעלתי בשותפות מלאה, עם הנהגת
המחתרת הקומוניסטית. הנני יכול להעיד, שאחוז היהודים בהנהגת המחתרת
הקומוניסטית באותם הימים עלה בהרבה מאוד על האחוזים הנ"ל. ועד כדי כך,
שאחוז היהודים הנמוך יחסית בין הקורבנות, מרמז על מאמצה של החונטה למנוע
שמעשיה ייראו כביטוי לאנטישמיות. מחשבה זו מתחזקת עם לוקחים בחשבון שלהיות
חשודה באנטישמיות היה יכול לפגוע בתמיכה של ארה"ב בה.
חזרה

(7) לא ההפלות ואפילו לא המתת התינוקות שמתבצע במיוחד במדינות
הקומוניסטיות כגון סין עממית, אך גם בלא קומוניסטיות כגון הודו, ושלילת
זכויות שרותי בריאות מהילד השני והלאה, אינן מופיעות באנציקלופדיה, על אף
שמקיימים בהן רוב סממני האקסוסייד: אוניברסליות, שלילת אנושיותם של
הקורבנות, הנעשה הוא לטובתם (לא טוב שהיוולדו כילדים לא רצויים), והנעשה
מביא תועלת למבצעיו. מבחינת מספרית ההפלות עוברות בלי שום ספק מעל כל יתר
צורות של רצח-עם יחד.
חזרה

(8) "אלה שחושבים שכל הצדק נמצא במפלגתם מביאים את הדברים לקיצוניות"
(אריסטו, פוליטיקה IX ,V).
חזרה

(9) ההכרה בעובדת קיומה של גרילה מרקסיסטית בשנות השבעים בארגנטינה, ולא
רק רדיפה ורצח של מתנגדי המשטר, מתחילה להסתנן פה ושם בעתונות ובספרות
העולמית. במאמרו המצוטט של קאופמן מה"אנציקלופדיה של רצח-עם" אנו קוראים:
"הקורבנות היו לפעמים אנשי גרילה פעילים אבל ברוב המקרים מתנגדים
שלווים .." (שם, ע' 656).

ב"הארץ", 17.2.00, ע' א11, בכתבה מצוטטת מה"ניו יורק טימס": "בואנוס
איירס. חודשיים לאחר כניסתו לתפקיד, נשיא ארגנטינה, פרננדו דה לה רואה,
הורה לבצע בדק בית בצבא ובמודיעין, כדי להרחיק גורמים החשודים בשיתוף
פעולה ב"מלחמה המלוכלכת" שהתחוללה בשנות ה-70 וה-80. 30-15 אלף בני אדם -
מתנגדי שלטון, אנשי גרילה וגורמים אחרים שערערו על השלטון הצבאי - נעלמו
או הוצאו להורג בשנים 83-76."
חזרה

לראש העמוד  חזרה לתוכן

Thursday the 14th. Joomla 2.5 Templates. Site built by Levi-Lidar: levilidar@gmail.com
Copyright 2012

©