יצחק בן אליעזר ניסנזון (Nissensohn)

יצחק בן אליעזר (1963-1884) (אבי) הגיע לארגנטינה בגיל 10 יחד עם אמו ויתר הבנים הקטנים של אליעזר. לאור הצטיינותו בלימודים נשלח ע"י יק"א ללמוד הוראה בבואנוס איירס, ואחר כך מונה לנהל אותו בית ספר של יק"א במושבה מאוריציו שבו למד. על אף שפרנסתו היתה תלויה בהנהלת יק"א, הוא לא היסס לעמוד יחד עם אביו בראש המאבק הצודק של המתיישבים נגדה, בעיניין העברתה של הבעלות על האדמות למתיישבים בהתאם לחוזים החתומים. בהיות משוכנע שרק בבית המשפט יהיה אפשרי להכריע את הסיכסוך, שיכנע קבוצת מתיישבים למסור לעורך דין את הטיפול בתביעתם. העיניין נמסר לעו"ד ד"ר פז (Paz), אך מטיבעו יצחק העדיף לסמוך רק על עצמו, והחליט ללמוד משפטים כדי לנהל בעצמו את המשפט. בערכאה הראשונה התביעה נכשלה, אך בינתיים יצחק גמר את לימודיו כמשפטן ושכנע חלק מהמתיישבים למסור את הערעור על פסק הדין לד"ר מלו (Melo), שאצלו הוא עבד כמתמחה. הם זכו בערכאה השניה שהוא ניהל בעצמו, ובעלות הקרקעות הועברה למתיישבים.

היה לו קשר ריגשי ואידיולוגי הדוק והערכה גדולה לאביו ולסבו ומורו צבי. תמונה גדולה של האחרון הייתה תלוייה במקום של כבוד במשרדו, והוא דאג להעביר עותקים ממנה לבניו. כשקמה מדינת ישראל, יצחק רשם את אביו בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל לכבוד פעולתו הציונית הפרה-הרצליינית. לאור החשיבות ההיסטורית של סיבת הרישום הוא התבקש ונהנה להגיש הסמכתא לפעולה הזו הרשומה בספר הראשון של הטרילוגייה מאת מורדכי אלפרסון על ההתיישבות היהודית בארגנטינה. כמו כן, ארגן כינוס של צאצאי אביו סביב קברו במושבה מאוריציו כדי למסור לו על הקמתה של המדינה.

יצחק נהיה למנהיג מרכזי בקהילה היהודית בארגנטינה, וידו הייתה מעורבת ביסודם של רוב מוסדותיה, כגון וויצו Organizacion Sionista Femenina) Argentina), בית חולים, בית אבות, מועדוני מכבי ועבראיקא, וכו'. הוא שימש ערב לשכר הדירה של הבית בו מועדון מכבי התחיל לפעול. אך במיוחד הקדיש את מרצו וזמנו לתנועה הציונית, שבה כיהן כיו"ר של הפדרציה הציונית בארגנטינה משנות ה-20 המוקדמות ועד 1930. בשנה זו התפטר מתפקידו זה מתוך הסתייגות ממדיניותו של ויצמן ואי עמידתו על חומרת המצב של יהדות אירופה. הוא עבר לשורותיה של התנועה הרוויסיוניסטית, ובשנות ה-40 המוקדמות נבחר ליו"ר של הסניף האמריקה-לטינית של ההסתדרות הציונית החדשה, שנוסדה ע"י ז'בוטינסקי ב-1935, לאור חוסר המעש והבנת חומרת המצב של בן-גוריון, כמאמץ נואש להציל את יהדות אירופה מהשואה המתקרבת.
(ראה מאמרי המצורף "הרצל, ז'בוטינסקי, בן גוריון והשואה").

בהיותו מעורב גם כן בפוליטיקה הארגנטינית, יצחק היה פעיל במפלגה "הרדיקלית" (מקבילה למפלגה הדמוקרטית באה"ב), ובבונים החופשיים (Masonry) שהיוו אז מעין אינטרנציונל ליברל, שבין חבריו נמנו סן מרטין, וושינגטון, בוליבר, ז'בוטינסקי, גריבלדי, צ'רצ'יל וכמעט כל יתר לוחמי חרות. במסע בחירות לנשיאות שבהן נבחר היפוליתו איריגוג'ן (Hipolito Yrigoyen) לתקופת כהונתו הראשונה כנשיא ארגנטינה ((?)1916-1922) יצחק פעל בהתנדבות כמזכירו הפוליטי. במותו של היו"ר של הפדרציה הציונית בארגנטינה דאז, איריגוג'ן נהנה לבקשתו של יצחק להתיחס אליו לפי המתחייב מהפרוטוקול לפטירתו של שגריר המדינה היהודית שבדרך, ושליש הנשיא השתתף בלווייה. אך התוצאה ההיסטורית החשובה לעם היהודי פרי קשריו האישיים עם איריגוג'ן הייתה הצלחתו להטות את עמדת ארגנטינה, למרות התנגדותה של הכנסיה הקטולית רבת ההשפעה, לטובת אישורו בחבר העמים של המנדט שניתן לאנגליה ע"י ועידת סן רמו, להקים את הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לבקשתו של שר החוץ הארגנטיני, חברו ללימודים באוניברסיטה, יצחק ניסח בעצמו את ההוראה בעיניין לנציגות הארגנטינית בחבר העמים. כדי להבין את חשיבותו של כל קול במאבק הקשה שהתנהל בחבר העמים בעיניין אישורו של המנדט, די לדעת שז'בוטינסקי עצמו הסכים, כדי להקל על אישורו, להכנסת פסקה על האפשרות להוציא בעתיד מהשטח המיועד לבית הלאומי את עבר הירדן.

העובדה שהתחיל את הקריירה המקצועית שלו כעורך דין של אחד המשפטים הגדולים ביותר באותה תקופה בארגנטינה - העברת בעלות קרקעי יק"א למתיישבים, קבעה את כיוון התמחותו המקצועית. הוא התמחה במשפט חוקתי, דהיינו, בייצוגם של ציבורים רחבים מול השלטונות. הוא יצג את בעלי יקב של מחוז מנדוזה מול השלטונות המחוז. את בעלי זיכיונות בבית מטבחים מול עיריית בואנוס איירס ואחר כך מול שלטונו הרודני של פרון שהפקיע את זיכיונותיהם לטובת אח של אשתו אוויטה המפורסמת. את חברות פסטור וייצור מוצרי חלב בבואנוס איירס, שהוא ובנו אליעזר היו מבעלי עיניין באחת מהן, מול פרון שמדיניותו הפופוליסטית הביאה אותן לסף פשיטת רגל.

הוא התפרסם כעורך דין עשוי לבלי חת, מה שהביא בעל חווה גדולה במחוז בואנוס איירס, "El Traful" שמה, שעל אף שזכה במשפט נגד מסיג גבול שהתבצר בה לא הצליח להוציא אותו ממנה, להציע לו מחצית החווה תמורת הוצאתו. מתוך הבנה שכוחות המשטרה הדלים באזור לא היו מסוגלים לעשותו, הוא ביצע את המשימה בעצמו מבלי להתקל בהתנגדות ראויה לשמה מצידו של מסיג הגבול. מהחווה הזו, שהמשפחה קייטה בה רוב ימי הקיץ במשך שנים, נשארו לי מהזיכרונות היפים ביותר מהילדות.

 

מובאות מהספר "30 שנה התישבות יהודית בארגנטינה" מאת מורדכי אלפרסון:

isaacal4

isaacal5

 

Isaac3

איינאיינשטיין במרכז התמונה בביקורו את הנהלת הפדרציה הציונית בארגנטינה. לימינ ו- יצחק בן אליעזר, יו"ר הפדרציה

 

 

Tuesday the 28th. Joomla 2.5 Templates. Site built by Levi-Lidar: levilidar@gmail.com
Copyright 2012

©