I מבוא
במשך המאות ה18- וה19-, תקופה שהתאפיינה בשינויים החברתיים ובקידמה חסרת התקדים שהתחוללו בה, הליברליזם היה האידיאולוגיה הרווחת באירופה ואמריקה.
אווירה של חופש מחשבה ויוזמה גרמה להתפתחות מהירה של המדע, טכנולוגיה ותעשיה. פיסיקה עברה מניוטון עד אינשטיין, אלכימיה הפכה לכימיה, רפואה קפצה מהיפוקרטס לפסטר. בזכות הטכנולוגיה והתעשייה, קיטור וחשמל החליפו את שרירי האדם, מכוניות ומטוסים את הרכיבה על סוס ואת ההליכה ברגל. העבדות, אות-קלון של האנושות מהתחלת הפרה-היסטוריה, נעלמה מהעולם המערבי.
היום, אחרי ההתמוטטות של האידיאולוגיות האנטי-ליברליות ששטפו בדם את המאה ה20-, העולם מפנה את מבטו לאידיאולוגיה הישנה הזו, דהיינו, חוזר 100 שנים אחורה, בחיפושו אחרי הדרך האבודה. אבל, קיימות הרבה אומות, ישראל ביניהן, שאין להן לאן לחזור, מאחר שמעולם לא ידעו ליברליזם מהו. בנוסף, שרידים של האידיאולוגיות הטוטליטריות ששלטו לאורכה של תקופה כה ממושכת ניכרים בבירור במחשבה של הרבה אנשים שמכריזים היום את עצמם כליברלים. ברור הוא שזה מוסיף לבלבול הקיים לגבי מהותו של הליברליזם, ומגביר את הצורך של הצגה מודרנית של רעיונות קלאסיים מותאמים לשפה והצרכים של זמננו. על אף שהמטרה הראשית של העבודה הזו הינה לעזור את מדינת ישראל במעברה מהמרקסיזם לליברליזם, היא עשויה לעניין גם את הציבור הכללי.
II צרת המינוח
קשה למצוא תווית פוליטית שלא היו לה מובנים מנוגדים בזמנים ומקומות שונים. לדוגמה:
* סוציאליזם ציין בהתחלה "ליברליזם עם דאגה חברתית", והסוציאליסטים הראשונים
כמו ,(Claude Henry Comte de Saint Simon (1760-1825), Robert Owen (1771-1858
(1772-1837) Francois Fourier תמכו בהקמתם של קואופרטיבים של חקלאים למטרת שיפור יכולתם התחרותית בשוק החופשי.
* עם הופעתו של "הסוציאליזם המדעי" של (1818-83) Karl Marx ו-(1820-95) Friedrich Engles סוציאליזם הפך לאידיאולוגיה טוטליטרית שדגלה בחיסול הבורגנות והדת, והחלפתו של הקיניין הפרטי בקיניין קולקטיבי, הביטויים "סוציאליסט" ו-"סוציאל-דמוקרטי" נהיו מילים נרדפות ל"קומוניסט", וציינו אידיאולוגיה טוטליטרית ומנוגדת לליברליזם.
* מאוחר יותר, אחרי שלנין שינה את השם של "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פועלי רוסיה" ל"מפלגה קומוניסטית", "סוציאליזם" עבר לציין סוג לא מהפכני של מרקסיזם קשור איכשהו לסיעה הממשביקית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פועלי רוסיה.
* בו זמנית המונח "סוציאליסט" הופיע בשם של מפלגות אנטי-מרקסיסטיות, כגון המפלגה הנציונל-סוציאליסט הגרמנית.
* כעת, רוב של המפלגות הסוציאליסטיות והסוציאל-דמוקרטיות עברו מתמיכתם ברעיון המרקסיסטי של קיניין קולקטיבי לתמיכה בקיניין וביוזמה הפרטית. בכל המקומות שהמפלגות האלה נמצאות היום בשלטון, מנסות להפריט את החברות שהן בעצמן הלאימו שנים אחורה. הן נוטות לקרוא לעצמן "ליברליות" למרות שהן תומכות בפעילות ממשלתית רחבה בתחומים שהליברליזם הקלאסי שייך בבלעדיות ליוזמה הפרטית. זה ערפל את משמעותו של המונח "ליברליזם" והכריח את הליברלים האותנטיים לחפש תוויות אלטרנטיביות כגון "ליברליזם קלאסי", "ליברטריניזם", וכ"ו.
מספר הגדרות פוליטיות, כגון פשיזם, נאציזם וטוטליטריזם, שבדרך כלל משתמשים בהן כמילות גינוי, דומה שהן אבדו את מובניהן הספיציפיים בנשארו רק עם קונוטציותיהן השליליות. כתוצאה מכך, הרבה אנשים תומכים ברעיונות, חלק מהם באמת מושכים, מבלי להיות מודעים שהם שייכים לאותן אידיאולוגיות שהם פוסלים. בעבודה הזאת נשתדל להימנע מהשימוש בקונוטציות והערכות, ונגביל את העיסוק לתחום של הרעיונות.
III המרחב הקרטזי הפוליטי
ניתן למקם כל אידיאולוגיה או משטר במרחב קרטזיאני -3 ממדי שציריו מוגדרים ע"י הביפולים האידיאולוגיים: ליברל-טוטליטרי, דמוקרטי-אוטוקרטי, ויהודי-נאצי.
המונחים ליברל, טוטליטרי, יהודי ונאצי יש להבינם בדיאגרמה הנ"ל במובן יותר צר מזה שמייחסים להם בדרך כלל. הציר ליברל-טוטליטרי מתייחס רק לחלוקה של תפקידים בין האזרחים והשלטון: ככל שגדול יותר מספר התפקידים שלוקח על עצמו השלטון, יותר טוטליטרי הינו המשטר. למרות חשיבותם הראשונית באידיאולוגיה הליברלית, עקרונות השיוויון והאחווה לא מוצאים את מקומם בציר הזה מאחר שהם גם נתמכים גם אידיאולוגיות טוטליטריות כגון המרקסיזם. היות ועקרונות אלה שייכים למורשה היהודית-נוצרית-מוסלמית המשותפת ונדחים ע"י האידיאולוגיה הנאצית, הם מוצגים בציר שקטביו כונו יהודי ונאצי בהתאמה.
חופש, המילה הראשונה בשלישייה הקלאסית של עקרונות ליברלים מ- (1712–78) Jean Jacques Rousseau's, מתחלק לכמה תת-סוגים, שכל אחד מהם מוצא את מקומו בצירים השונים. לדוגמא, שיחרור העבדים הינו תוצאה טבעית של עקרון השיוויון, למרות שבוצע רק אחרי שהמהפכה התעשייתית, תוצר לוואי של היוזמה החופשית, הפכה את העבדות למיותרת. מצד שני, חופש דת נובע מהגבלה הליברלית של תחום פעולה של הממשלה. וחופש פוליטי תלוי במאפיינים הדמוקרטיים של המשטר.
להדגמת השימוש במרחב הקרטזי הפוליטי, הובא בגרף I תרשים השוואתי של מיקומם במרחב הזה של הליברליזם ושל המשטר הפוליטי בישראל בזמן הקמתה של המדינה ב1948- ובימינו (1996). מיקומו של הליברליזם הינו מיידי מאחר שנמצא בקצוות ליברל, דמוקרטי ויהודי של שלושת הצירים, בהתאמה. אך כדי למקם את המשטר הישראלי, דרוש הסבר מסויים:
* מקומו של המשטר הישראלי על הציר ליברל-טוטליטרי:
ישראל הינה מדינה טוטליטרית שבה כל האספקטים של חיי האזרחים, מהלידה ועד המוות, נמצאים תחת פיקוח של הממשלה או מוסדות קשורים לה, כגון ההסתדרות והרבנות:
1) הענפים הראשיים של הכלבלה הם בבעלותה של הממשלה ושל ההסתדרות. ענפים אחרים, כגון הייצור והמסחור של התוצר החקלאי והתחבורה הציבורית, הם מונופולים של ארגונים עם פוליטיזציה גבוהה וקשר הדוק למפלגה המרקסיסטית ששלטה בעבר. השוליים הצרים שנשארו ליוזמה הפרטית הינם כפופים למערכת ביורוקרטית מסובכת של אישורים ופריבילגיות.
2) בתי דין דתיים של הדתות המוכרות רשמית פוסקים בעינייני נישואים וגירושים, וכל אזרח כפוף לחוקים ובתי דין של דתו "הרשמית", מה שהופך את הנישואים בין בני דת שונים לבלתי אפשריים במדינה, וזוגות מעורבים ואלה החסרים דת רשמית מוגדרת היטב חייבים להתחתן בחוץ לארץ. הזרם היהודי היחיד המוכר רשמית הינו האורתודוקסי, והיהודים השייכים לזרמים האחרים חייבים להתחתן ע"י רבנים אורתודוקסים. בנוסף, גם שרותי קבורה הינם תחת פיקוח של מוסדות הדת הרשמיים, ופתרונות קבורה לאלה החסרים דת רשמית הוכנסו רק בזמן האחרון.
3) החינוך נמצא תחת שליטה ישירה של הממשלה, ורק שלושה זרמים חינוכיים מוכרים במגזר היהודי: הממלכתי, הממלכתי-דתי והעצמאי. מבחינה אידיאולוגית הם: ציוני חילוני, ציוני דתי, ולא-ציוני דתי, בהתאמה. הצוות בשני הזרמים הראשונים הינו ממשלתי, ושני האחרונים הינם אורתודוקסים מבחינה דתית. מערכת חינוך נפרדת קיימת במגזר הערבי.
4) עד לפני זמן קצר, לא היה בישראל חוקה או אמצעי חוקי אחר שיגביל את הכנסת הכל-יכולה. רק בשנים האחרונות כמה חוקי יסוד המתיחסים לזכויות האזרח שחוקקו ע"י הכנסת עצמה, מאפשרים בקרה מסויימת של הכנסת ע"י בית המשפט העליון.
מכאן שמקומו של המשטר הישראלי ב1948- בדיאגרמה הינו בקירבת הקצה הטוטליטרי של הציר ליברל-טוטליטרי. מ1948- ל1996-, הפגמים המתוארים בסעיפים 1) ו4-) מותנו במידה מסויימת. מפלגות השמאל נטשו את האידיאולוגיה המרקסיסטית, והיום תומכות ביוזמה הפרטית. להסתדרות אבדו חלק מהחברות שלה, והחברות ממשלתיות הינן מיועדות להפרטה. לכן, ועל אף שהמשטר הישראלי זז כלפי הקצה הליברל של הציר, הוא עדיין נשאר בענף הטוטליטרי.
* מקומו של המשטר הישראלי על הציר דמוקרטי-אוטוקרטי:
החל מהקמתה המדינה נהנית מדמוקרטיה רב-מפלגתית. אך הדמוקרטיה שלה סובלת מהתלות של חלק גדול של התושבים בפרנסתם ממשרות תחת בקרת הממשלה וההסתדרות.
בנוסף, כל תחנות הרדיו ומאוחר יותר תחנת הטלוויזיה היחידה היו בבעלות הממשלה עד לזמן האחרון. בו בזמן שהעתונות הכתובה, שנזקקה בכלכלתה מהממשלה, ההסתדרות וחברותיהן, בקושי העזה לבקר את הממשלה בשנים הראשונות של המדינה.
לפיכך, אף על פי שמגיע למשטר הישראלי מ1948- להיות ממוקמת בענף הדמוקרטי של הציר, זה צריך להיות במרחק מסויים מהקצה. גם כאן, לדומה למה שקרה ביחס למיקומן בציר הליברל-טוטליטרי, האלמנטים השלילים מותנו במידה מסויימת בשנים האחרונות, וישראל נהנית היום מדמוקרטיה קצת יותר טובה מאשר ב-1948, דהיינו, היא זזה שמאלה לאורך הציר הזה.
* מקומו של המשטר הישראלי על הציר יהודי-נאצי.
הכרזת העצמאות של ישראל מבטיחה זכויות שוות לכל אזרחיה בלי הפליה מסיבות
גזע או דת. אך, למרות שאין חוק בישראל שמפר פורמלית הבטחה זו, סמכותה הבלתי מוגבלת של הכנסת איפשרה נקיטת צעדים המפלים את הערבים ואת הזרמים היהודיים הלא-אורתודוקסים. לכן, על אף שהמשטר הישראלי הוצב בענף היהודי של הציר, לצערנו הינו במרחק ניכר מקצהו. בהתפתחותו מטוטליטריזם לליברליזם, שכבר תיארנו כאן, ישראל זזה גם לאורך הציר הזה לעבר מיקום שמניח יותר את הדעת, אבל נמצאת עדיין רחוק מקצהו היהודי.
IV עקרונות בסיסיים
האידיאולוגיה הליברלית ניתנת לסיכומה ע"י הסיסמא של רוסו ששימשה כדגל למהפכה הליברלית שהתרחשה על שני חופי האוקיינוס האטלנטי בשלהי המאה ה-18: "חופש, שיוויון, אחווה." אלה הם גם כן חוט השידרה של התנ"ך העובר לכל אורכה, ועיקרי המורשת היהודית-נוצרית-מוסלמית המשותפת, על אף שגם אידיאולוגיות טוטליטריות אימצו לכאורה את העקרונות האלה, הן נתנו להם מובן שונה מזה שיחס להם הליברליזם. בשורות הבאות נבהיר את המונחים האלה, תוך הדגשת השוני שבין פירושם הליברלי והטוטליטרי.
להלן טסט מהיר שבכוחו לעזור להבהרתו של המושג הליברלי "חופש". איזו משתי האלטרנטיבות המוצעות מבטאת המסקנה הליברלית של הביטויים הבאים?:
1) "אף אחד יגיד לי מה עלי לעשות"
א) מאחר שאני חופשי לעשות מה שמתחשק לי.
ב) מאחר שאני אינני חופשי לעשות מה שאני רוצה.
2) "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים, 21:25).
א) פסוק זה מתאר מצב של כאוס ואנרכיה
ב) פסוק זה מתאר חברה חופשית שבה כל אחד ממלא את חובתו.
התיאור התנכי הנ"ל מתיחס לתקופה של בקירוב שתי מאות שנים המשתרעת מכיבוש הארץ בהנהגתו של יהושע עד המלכתו של המלך שאול ע"י שמואל (המאות 11 ו-12 בקירוב לפני הספירה). לפי העדות התנכית, בני ישראל היו באותה תקופה תחת שילטונם של מועצת זקני ישראל ושופטים שבטיים. האחרונים שפטו את העם על פי חוקי התורה והנהיגו אותו במלחמות הגנה נגד התקפות חיצוניות. דהיינו, הם מלאו שתי הפונקציות הראשיות של השלטון הליברלי: הבטחת השלום הפנימי והחיצוני של החברה.
אבל, זקני ישראל, מודאגים מהאיום הפילישתי, ביקשו משמואל להכתיר עליהם מלך: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל-הגוים" … "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (שמואל א, 8). תשובתו של שמואל הינה אולי העדות העתיקה והנמרצת לטובת הליברליזם שנרשמה בהיסטוריה: "ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו: ולשים לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מילחמתו וכלי ריכבו: ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות: ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו: וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו: ואת עבדיכם ואת שיפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו: צואנכם יעשור ואתם תהיו לו לעבדים: וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא:". התאור התנכי של תגובת אלוהים לבקשתם של זקני ישראל הינו גם הוא רב משמעות: "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם". מכאן שהתנ"ך מתייחס למשטר שבו "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", כאל ממלכת אלוהים.
לפי כך, במובנו הליברלי "חופש אינו היכולת לעשות מה שרוצים, אלא הזכות להיות מסוגל למלא חובתנו" (1834-1902 Lord Acton). רובם ככולם בני האדם הינם אזרחים הגונים, אוהבי שלום ושומרי חוק שמקדישים את חייהם למשפחותיהם ולמלוי חובותיהם האזרחיות. אף אחד מהם אינו עושה מה שהוא רוצה, אלא מה שלפי הבנתו ומצפונו הוא חייב לעשות, דהיינו, "הישר בעיניו". מכאן, שאין טעם שמישהו יגיד לו מה לעשות, מאחר שהוא אינו חופשי לעשות אחרת ממה שהוא עושה. מצד שני, אין סיבה לחשוב שהממשלה יודעת טוב מהאזרחים מהו הדבר הנכון לעשות. אינו משתמע מזה העדר חוק. להיפך, מובנו העיקרי של החופש הוא להיות כולם, האזרחים והשלטונות, כפופים לחוק ולתכתיבי המצפון. "החוק חייב להיות מעל כולם, והשופטים לשפוט מיקרים פרטיים, ורק זה יכול להיחשב כמשטר חוקתי" .(1) Aristotle, Politics, IV, IV.. אך החוק חייב להצטמצם למה שהינו הכרחי לתפקודה הנכון של החברה, תוך הימנעות מלהתנגש עם המצפון האינדיבידואלי.
במושגים ליברליים החופש מביא אתו אחריות אינדיבידואלית על רווחת עצמו ומשפחתו, ועל מילוי חובת סולידריות עם זולתו. הטוטליטריים, מצידם, טוענים שהחופש הליברלי הינו בשביל העניים הזכות למות מרעב. חופש אמיתי בטענתם הינו החופש ממחסור ומצוקה. בהתיימרותם לשחרר אותם ממצוקה, הם הופכים את כל האזרחים לחוסים תלויים ברשויות לסיפוקם של כל צרכיהם. אחרי התמוטטותם של המשטרים המרקסיסטים, ולאור המצוקה, הפשע, הזנות, והחורבן האקולוגי שהשאירו אחריהם, התוצאה ההרסנית מהאשלייה הזאת ברורה לכולם.
במובנו הליברלי, שיוויון דורש את ביטולן של כל הפריבילגיות מלידה שהיו מקובלות בעולם כולו עד שלהי המאה .18 כמו כן, שיוויונם של כל בני אדם בלי הבדלי גזע, דת, או לאום. ליברליזם גם תובע שיוויון הזדמנויות לכל הצעירים לפיתוח הפוטנציאל הטבעי ע"י גישה למוסדות השכלה. השיוויון הליברלי שונה מזה של המרקסיזם, בזה שמקובל עליו שהתמריץ של גמול דיפרנציאלי והקניין הפרטי דרושים לתפקוד התקין של החברה. לכן, למרות תרומתם לאי-שיוויון חברתי, תוצאתם הינה לרווחת הכל.
אחווה, דהיינו, סולידריות בין שכנים, הינה חובה אינדיבידואלית אשר, בדומה לאחריות לרווחת המשפחה, מקורה ברגש אנושי טבעי. אף על פי ששתיהן יכולות להיות מוסדרות בחוק, הניסיון מוכיח ששתי החובות המוסריות האלו מתמלאות בהתנדבות בהעדר התערבות ממשלתית. לדוגמא, הקהילה היהודית בבואנוס איירס, שמספרה היה בסביבת 300,000 נפשות מהגרים שהגיעו חסרי כל בעשרות השנים הקודמות, החזיקה בשנות ה-50, ללא כל תמיכה ממשלתית או תרומה חיצונית, רשת מוסדות נרחבת שכוללה: כתריסר מוסדות חינוך (אחד מהם עם כאלפיים תלמידים מהגן ועד לתיכון), סמינרים למורים, מרכז ללימודים יהודיים, בית חולים, בית אבות, בית יתומים, שלושה מועדונים גדולים לפעולות חברתיות, תרבותיות וספורטיביות, בתי כנסת, בתי קברות, שרותי קבורה, גמילת חסד, עזרה חברתית, הוצאוה לאור, שני יומונים באידיש, כמה שבועונים וירחונים, תיאטרון, אירגוני נוער ציוניים ואנטי-ציוניים. בנוסף לפעילות הקהילתית הנרחבת הזאת, מוסדות התנועה הציונית אספו סכומים נכרים לתמיכה במדינת ישראל.
בהשוואה, הפעילות החברתית ההתנדבותית בישראל כמעט ולא קיימת. אפילו הארגונים ההתנדבותיים לכאורה, כמו אלה של עולים חדשים, הינם ממומנים ע"י כספים ממשלתיים או מהסוכנות היהודית. הסיבה לזאת הינה העובדה שכמעט כל שרותי הרווחה ניתנים, ביעילות נמוכה ועלות מוגזמת, ע"י המדינה, ההסתדרות וארגונים הנתמכים ע"י קהילות יהודיות מחוץ לארץ.
עזרה לנזקקים הינה חובה הנובעת מהעקרון הליברלי של אחווה. לכן השאלה איננה אם היא צריכה להינתן או לא, אלא אם היא תתבצע טוב יותר ע"י הממשלה מאשר ע"י היוזמה הפרטית. לנו הישראלים יש ניסיון מר ועצוב עם היעילות הממשלתית כספקית שרותים בכל התחומים. כולנו זוכרים, למשל, הזמנים שבהם השרות הטלפוני סופק ע"י הממשלה, וכמה שנים היה צריך לחכות אז כדי לקבל קו טלפון. כאשר השרות הזה הועבר לחברה, אפילו לחברה ממשלתית ומונופוליסטית, השרות השתפר בצורה נכרת. (2). אם כך היו פני הדברים כאשר מקבלי השרות הממשלתי הזה היו מהשכבות העליונות ורבות ההשפעה בחברה, מה עם השרותים המיועדים לשכבות החלשות ונטולות ההשפעה? אך ורק רשעים יכולים לטעון שהעניים ראויים לטיפול כה בלתי יעיל (3).
V תקדימים היסטוריים
מושגים ליברליים מפותחים נמצאים כבר בשני מקורות עתיקי ימים של התרבות המערבית: היהודי והיווני. כך, רעיון החוזה החברתי — הגורס שהעם ויתר מרצון על החופש המקורי תמורת הביטחון המוקנה ע"י שלטון מרכזי — שמהווה הבסיס לפילוסופיה הפוליטית של חלק ממקדימי הליברליזם המודרני: (1588-1679) Thomas Hobbes ,(1632–1704) John Locke (4) ו-(1712-78) Rousseau נמצא בבירור בדיון התנכי בין זקני ישראל לבין שמואל שהובא למעלה, ואין כמעט ספק שהוא הווה מקור השראה להוגי הדעות הנ"ל.
הטענה התנ"כית שזוג אחד ויחיד הינו המקור המשותף של כל בני האדם, וששלושת האחים בני נח, שם, חם ויפת, הם אבות אבותיהם של כל הגזעים, מהווה הבסיס הפילוסופי-דתי של העקרונות הליברליים של שיוויון ואחווה כלל אנושית. שיוויון בחוק ואהבה לכל התושבים, אזרחים וגרים גם יחד, הינו אחד הדיברות שהתורה חוזרת בו יותר פעמים: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י:יט), "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתככם" (שמות יב:מט), ודומיהם בדברים כד:כד, טז:יא, יד:כט, א:טז, ועוד, וכמו כן בכמה מיתר ספרי התנך. כמו כן, מהדיון הנ"ל משתמע ששלטון השופטים ששפטו על פי חוקי התורה, דהיינו, "שלטון החוק", הינו שלטון אלוהים עצמו, ומנוגד "לשלטון האדם", או שלטון המלך שזקני ישראל ביקשו משמואל להמליך עליהם: "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שמואל א, ח,ז). מושגים מקבילים להפליא על האל כמקור היחיד לחוק, ועל שלטון החוק כשלטון האל אנו מוצאים בפלטו ובאריסטו.
תקדים תנכי לסובלנות הדתית ולגיטימציה לקיומן של דתות שונות, אך אקוויוולנטיות מבחינה מוסרית, נמצא בנבואה של מיכה (מאה 8 לפני הספירה) שבה הוא חוזה את אימוץ המוסר התנכי ע"י אומות רבות מבלי שתקבלנה בהכרח את הדת היהודית: "והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים: והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים: ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה: וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כפי יהוה צבאות דיבר: כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד" (מיכה, ד, א). נבואה זו, בנוסף לכמיהה לשלום ואחוות עמים המשותפת לה וליותר ידועה נבואתו של ישעיהו, יכולה להיחשב כשורש התנכי של הדאיזם, דהינו, האמונה באל אוניברסלי מבלי לקבל התגלות או דוגמה מסויימת, שהינו צורת אמונה משותפת להוגי דעות ליברליים רבים מ- ,Edward Herbert Baron of Cherbury (1583–1648) Anthony Ashley Cooper 3rd Earl of Shaftesbury (1671-1713), Thomas Paine (1737-1809) Thomas Jefferson (1743-1826 ל- (Albert Einstein (1879-1955.
ביוון הקלאסית אנו מוצאים פילוסופיה פוליטית מפותחת ומתקדמת שהגיעה לשיאה עם העבודתו הפילוסופית-מדעית של אריסטו (Aristotle 384-322 BC), שדעותיו בכל התחומי התרבות, מפיזיקה עד אתיקה, שלטו במערב לאורך אלפיים שנה. בספרו "פוליטיקה" אריסטו בודק משטרים קיימים, אפשרים ואפילו אוטופיים, וקובע רוב העקרונות הליברליים הבסיסיים שמופיעים מחדש במאה 18 בספר "רוח החוקים" מאת (1748) Montesquieu
יתר על כן, בגישתו לדילמה בין קניין פרטי מול קניין משותף, אריסטו מופיע כמקדים ל- Adam Smith :
"הקניין חייב להיות במובן מסויים משותף, אבל באופן כללי, פרטי; מאחר שכאשר לכל אחד יהיה את עניינו שלו, אחד לא יתלונן על השני, ויתקדמו יותר, בגלל שכל אחד ידאג לעסקו." (אריסטו, (Politics, II, V) .
כל האלמנטים של שלטון דמוקרטי מודרני נמצאים בחוקה של אתונה:
גוף ביצועי (ממשלה) מורכב מתשע חברים שבראשו ישב טריאומווירט מורכב מ: ארכון, מלך, ופולימרך, שטיפלו בהתאמה בעיניינים אזרחיים, דתיים, וצבאיים.
פרלמנט מורכב משני בתים: הבית התחתון או מועצת הארבע מאות והבית העליון או המועצת האריופגוס.
מערכת השיפוטית.
ומה שיותר חשוב, הפרדת סמכויות ברורה, שהינה המאפיין העיקרי של כל משטר ליברלי. (ראה אריסטו, The Athenian Constitution, פרקים 3 ו4-).
למרות היותם שני המקורות הקדומים של התרבות המערבית, התנ"ך ויוון הקלאסית — מכוונים בבירור לליברליזם, הוא מופיע באירופה הקונטיננטלית ובאמריקה רק במאה ה-18. הופעתו הייתה התוצאה הטבעית של סידרת התפתחויות היסטוריות ותרבותיות:
* המגנה קרטא, נבט של חוקה ליברלית שבשחר של הליברליזם האנגלי היחיד במינו, וכה מוקדם כמו במאה ה13-, נכפתה על מלך ג'ון מאנגליה ע"י האצולה והכמורה. הראשונה תרמה את הכוח, והשניה את האידיולוגיה שהיות וקדמה את הרנסאנס, ואתו את כניסת התרבות היוונית לאירופה, התבססה רק על התנ"ך. מוצאים בה יסודות של שילטון החוק ומשפט ליברלי. אלמנטים ממנה, כגון השיפוט ע"י השווים, האצילים ע"י אצילים והפלבאים ע"י שכניהם, והיחס הליברלי לחייבים, הינם עד היום מיסודות המשפט הליברלי.
* הרנסאנס (מאות 17-14) הביא את האמנות, המחשבה המדעית והפילוסופיה של יוון הקלאסית ושל רומא לאירופה של ימי הביניים. ההתנגשות התרבותית הזו, בין האירופה הקתולית והפיאודלית לבין האוצרות התרבותיים עתיקי הימים האלה, גרמה התעוררות מרשימה של הכשרון האירופית: דנטה, ליאונרדו דה וינצ'י, רפאל, מיכאלאנג'לו, ברונלסקי ושייקספיר הינם רק מעטים מהרשימה הארוכה של נציגי השחר הזוהר של התרבות האירופי. הפילוסופיה והמשטרים הדמוקרטיים של יוון ורומא סיפקו כל האלמנטים הפוליטיים הדרושים להופעתו העתידי של הליברליזם.
* המצאת הדפוס ע"י גוטנברג (1400-68) פתחה עידן חדש בתולדות האנושות — עידן הספר. ספרים ועיתונים הפכו לאמצעי חדש ורב עוצמה של תיקשורת המונית בין בני אדם ומדינות. התרבות הפכה לאוניברסלית. מרחקים ואוקיינוסים לא היוו יותר מכשול להתפשטות מהירה של רעיונות. את מונטסקיה קראו יותר באמריקה מאשר בצרפת. התנ"ך והספרות הקלאסית היו בהשג יד של כל אחד. העולם עבר מהפכה תרבותית בממדים חסרי תקדים.
* הרפורמאציה הדתית במאה ה:16- הביקורתיות שהתעוררה עם הרינסנס הגיעה גם
לתחום האמונה הדתית. ,Ulrich Zwingli (1484-1531), Martin Luther (1483-1546) ו-John Calvin (1509-64) דרשו את הזכות לפירוש חופשי של הספרים הקדושים. התנ"ך הודפס ותורגם לשפות האירופיות, ונהפך לקריאה חובה לחלק גדול של האוכלוסייה האירופית והאמריקנית, שהושפע במישרים מרעיונותיו הליברליים. לקבלת יותר מידע על הרפורמאציה מנקודת ראייה קתולית (לינק לא פעיל)
* המהפכה המדעית בפיזיקה ובאסטרונומיה שהתחילה עם קופרניקוס (1473-1543)
ו- גלילאו (1564-1642) והגיעה לשיאה עם ניוטון , שהעזו לקרוא תגר לדוגמה הדתית ולסמכותו המדעית בת אלפיים שנה של אריסטו. המימד החדש של חופש שהם הכניסו במחשבה המדעית, חלחל לתחומי הפילוסיפיה, הדת והפוליטיקה. מחקריהם סיפקו את הבסיס להתפתחות הטכנולוגית שהביאה אתה את המהפכה התעשייתית.
* התפתחויות בפילוסופיה במאה 17, מיוצגות ע"י (1596-1650) Descartes ו (1632-77) Spinoza, יצרו בסיס רציונלי לאמונה ופתחו את הדרך להופעתו של הדאיזם, ויחד אתו לסובלנות הדתית שבה דגלו מיסדי הליברליזם המודרני במאה הבאה.
* "המהפכה המהוללת" באנגליה במאה ה17-, שהדיחה את המלך ג'יימס II והמליכה במקומו את הזוג וויליאם III ומרי II, כפופים למגילת זכויות (Bill of Rights), שהפכה עם הזמן לחלק ראשי בכל החוקות הליברליות העתידיות בעולם.
* הבונים החופשיים, ארגון ליברלי בינלאומי וסודי שהתחלתו שרויה בערפל. והופעתו בלונדון רשומה מ.1717- כמה מהליברלים רבי ההשפעה במאות 18 ו19- כולל שלושת משחררי אמריקה — Jose de San Martin, George Washington, ו- Simon Bolivar, היו חברים בו.
מסורת הבונים החופשיים גורסת שהארגון נוסד ע"י הבונים הפניקיים בחזרתם מירושלים, אחרי בנייתו של בית המקדש הראשון, מושפעים מהרעיונות הליברלים
של התורה. מקומות התכנסותם נקראים בתי מקדש והם מעוטרים בשני עמודים ששמם
כשמות עמודי בית המקדש של המלך שלמה: יכין ו-בועז (דיברי הימים 2, ג, יז). כלי עבודה של בונים נמצאים בין סמליהם וסודיתיהם. אמונה באלוהים, האדריכל הגדול, הייתה אחת הדרישות שעמדו בפני המועמדים להתקבל כחברים בארגון, אך זאת, בלי כל הפליה בין הדתות.
* המהפכה התעשייתית שהתחילה בבריטניה באמצע המאה 18, והביאה איתה שינוים
מהירים במבנה החברתי, ויחד איתם בעיות חדשות שדרשו פתרונות חדשים. היא התחילה עם החידושים הטכניים שהוכנסו בתעשייה הטקסטיל ע"י James Hargreaves
(1778-?), (Richard Arkwright (1732-92 ו-Samuel Crompton (1753-1827). בעזרת האנרגיה של זרמי מים תתבצע מעכשיו, יותר מהר ויותר טוב, את העבודה שקודם לכן דרשה מאמץ אנושי רב. בערך באותה תקופה (James Watt (1736-1819 שיפר את מכונת הקיטור של Thomas Savery (1698) ו-(Thomas Newcomen's (1712, והעניק לאנושות מקורות אנרגיה רבי עוצמה חדשים.
* ולבסוף, עידן ההשכלה או התבונה: תנועה פילוסופית ששררה במאה 18 ודגלה בביקורתיות הרציונלית של כל האמונות והאמיתות המקובלות.
ברקע הזה הופיע הליברליזם המודרני עם העבודות הפילוסופיות-מדעיות של (1689-1755) Montesquieu בפוליטיקה, Adam Smith (1723-90 בכלכלה, (Joseph Priestley (1733-1804 בדת וחינוך, ועוד הרבה הוגי דעות שכיסו כל תחומי החיים ונתנו לליברליזם את צורתו הנוכחית.
——————————————————————————————————-
הערות:
(1) הציטטות מאריסטו תורגמו ע"י המחבר מהתרגום לאנגלית מאת Jowett .B.
המונח "חוקה" או "משטר חוקתי" במינוחו של אריסטו הינו מה שהיום אנו היינו קוראים "דמוקרטיה ליברלית", בזמן שדמוקרטיה בפיו מתייחס לשלטון בלתי מרוסן של הרוב (כפי שקיים בישראל). בכוחן של הציטטות הבאות להבהיר את מינוחו של אריסטו: "בזמן שמשטר חוקתי הינו משטר של שווים וחופשיים". (VII. ,I Politics) "בדיוננו המקורי על משטרים, חילקנו אותם לשלוש צורות בסיסיות: מלכות, אריסטוקרטיה, ומשטר חוקתי. ושלוש סטיות שהן בהתאמה: רודנות, אוליגארכיה, ודמוקרטיה." (שם, IV II.).
(2) העיתונות מבשרת שבחודשים הבאים, כאשר שתי חברות חדשות יכנסו לשוק
התקשורת, שכרגע הינו מונופול של החברה הממשלתית "בזק", מחירי השיחות
מישראל לארה"ב ירדו מהמחיר הנוכחי של 3.53 ל0.62- ש"ח לדקה, דהיינו,
בקירוב ל1/6- של התעריפים הנוכחים, ויהיה אפילו פחות מהמחיר הנוכחי שיחה של
מחיפה לתל אביב!! ("הארץ", 7.11.96).
(3) פשיטת הרגל של מדיניות הרווחה של הממשלה הפדרלית בארה"ב. העיתונות
הודיעה על ההחלטה של הממשלה הפדרלית בארה"ב להעביר את שרותי הרווחה
לשלטונות המדינות. החלטה זו, הנתמכת בצורה מסיבית בשני בתי הקונגרס ע"י
דמוקרטים ורפובליקנים, אושרה ע"י 328 נגד 101 בבית הנבחרים. הנשיא קלינטון
שאישר אותה, צוטט אומר: "אני אאשר את החוק בגלל שמדיניות הרווחה הנוכחית
התמוטטה". ("הארץ", אוגוסט, 1996). קשה להבין כיצד שלטונות המדינות יהיו יותר מוצלחים מהשלטון הפדרלי בניהולם של שרותי הרווחה. יתר על כן,הסטטיסטיקות מראות שבמשך השלושים השנים האחרונות הפעילות החברתית של אזרחי אמריקה הצטמצמה ב-50%, בו בזמן ששירותי הרווחה הממשלתיים התרחבו והמיסים עלו. "רשימות החברים של אירגונים כגון PTA, מועדוני Elks, ארגון הנשים המצביעות, הצלב האדום, איגודים מקצועיים, … מראות שההשתתפות … ירדה בערך בין 25% ל-50% לאורכם של 2 – 3 עשורימ אחרונים." (Putnam D. R., "ההיעלמות המוזרה של האזרחות האמריקאית". 1996 Winter ,24 no. Prospect American The)
אנו מוצאים כאן מקרה דומה להבדל הגדול בין הפעילות החברתית של הקהילות היהודיות בארגנטינה ובישראל. בשני המקרים מדובר בתרבויות ממוקדות בעזרה לזולת שחוסלו כתוצאה מפעילות ממשלתית מוגזמת. הבעיה הנוכחית הינה איך לבנות מחדש את התרבות האזרחית שנהרסה.
(4) Hobbes הוכנס לרשימה משיקולי שלמות. עם כל זה, בניגוד לLocke- ו-Rousseau, גישתו לחוזה החברתי לא נראית מושפעת מהאפיזודה התנ"כית הנ"ל. יתר על כן, תמיכתו בשלטון אבסולוטי אינו מזכה אותו להיות כלול בין מקדימי
הליברליזם.