מקורות
הסיפורים של סבא יצחק ז"ל (בספרדית)
Estancia El Traful
A fines de los anos 20, el propietario de un extenso campo en la provincia de Buenos Aires, denominado El Traful, se encontro desposeido de su propiedad por un individuo temido en la zona que se negaba a salir del campo. De nada le valio ganar el juicio de desalojo, porque la escasa policia del lugar, posiblemente no mas que un vigilante, no se animaba a enfrentarlo. En esta situacion, posiblemente aconsejado por alguien que lo conocia a mi padre, le ofrecio la mitad del campo a cambio de que lo saque.
Mi padre acepto la oferta, llego a la estancia solo y de noche, y le mando con un peon la orden de salir en 24 horas del campo. El susodicho, sorprendido por la audacia de ese desconocido, cargo un carro con su familia y sus escasos bienes, y se fue.
En base a credito bancario, mi padre desarrollo en El Traful una industria lechera basada en 1000 vacas, y fabrica de productos lacteos. Esta ultima necesaria por que la distancia al principal mercado, la ciudad de Buenos Aires, dificultaba el transporte de la leche por su costo, y su rapida descomposicion en verano. La crisis mundial del 30, lo sorprendio en un momento critico, y lo obligo a malvender todo, quedando fuertemente endeudado. No queriendo quebrar, y ganando mucho como abogado, llego a un acuerdo con los bancos, que le permitieron ir pagando a largo plazo. Lo que le llevo el resto de la vida.
Cabana Tandil
A fines de ls anos 30, le trajeron a mi padre la tercera en importancia de las empresas lacteas de la ciudad de Buenos Aires,la Cabana Tandil, para que los represente en la quiebra. Mi padre estudio el caso, y llego a la conclusion de que lo que la empresa necesitaba era saneamiento y no quiebra. Renunciando al facil y voluminoso honorario de esa quiebra, ofrecio a los socios, entre ellos una compania de ferrocaril, en nombre del Estudio de Abogados del que era socio mi hermano Lazaro, que por el 20% de las acciones, su nombramiento como presidente del directorio y de mi hermano como director, y del aporte de los socios del dinero necesario para el saneamiento de la empresa, hacerse cargo del saneamiento de la empresa. Lo que fue aceptado y exitosamente realizado.
A fines de los 40, la Cabana Tandil se vendio en 4 millones de pesos, estando mi padre, que ya no era presidente del directorio, a cargo de la venta por un 10% de ese valor. lo que sumado al 20% de las acciones, despues de descontado un millon que se dio a los empleados y obreros como indemnizacion, le dio a el y a Lazaro,1 millon de pesos, que yo valoraria en algo asi como 2 millones de dolares de hoy.
קטעים מתוך הספר "ארגנטינה הארץ היעודה" מאת חיים אבני
על אליעזר ניסנזון
ומהספר "30 שנות התיישבות יהודית בארגנטינה"
מאת מרדכי אלפרסון
על יצחק ניסנזון
ד"ר הדסה גרינברג נשיאת OSFA:
"הציונות בארגנטינה מאבדת את אחת מאושיותיה הבולטות ביותר. סופיה ניסנסון היתה לא רק המייסדת של OSFA, יושבת הראש במשך 20 שנה, וההשראה במשך 34 שנה.
היא מהווה דוגמא של אידאליסטית שחיה את האידאל שלה. ידעה להיות חברה נאמנה ומסורה לבעלה ד"ר יצחק ניסנסון- המנהיג הראשון במעלה בציונות הארגנטינאית. ידעה להיות ולתת דוגמא של אם ציונית, השולחת את בנה להילחם במלחמת השחרור, ועוד מבניה שעלו ארצה לחזק את מדינת ישראל. ידעה להיות מנהיגה ראשונה במעלה של אירגון ויצו בארגנטינה ובעולם."
משמאל לימין: אפרת (בתו של אורי), יואב (בנו של דני), יעל (בתו של דני), יאיר (בנו של דני), גלעד (בנו של אורי).
עומדים: אמיליו וקסלר (בעלה של נעמי), אנריקה צ'ודנובסקי (בעלה של מרים), צבי בנו של אליזר (אלדו), רובן, נפתלי סטילרמן (בעלה של סוסנה), סוסנה, מאיר (בנו של אליעזר), נח, עליזה (בתו של אליעזר), אילנה לבית פמוף (אשתו של נח), אפרים.
יושבים: מרים עם בנה נסטור, אליעזר, סופיה עם יהודית (בתו של אליעזר), יצחק, הלנה (אשתו של אליעזר), ססיליה לבית מיסלס (אשתו של אפרים) עם הדס,.
על הרצפה: חיים (בנו של אליעזר), אריאל (בנה של מרים), דניאל ואורי (בניו של נח).
נעדרים מהתמונה: נעמי ובנה אדולפו, בשל מחלה.
