האם כל החלטת הממשלה ומוסדותיה הינה לגלית?
איפה הגבול?
הארץ :26.02.07 מאת ניר חזון
"האם המדינה "קנתה" עדויות ב180- אלף דולר?
"בית המשפט העליון ידון בעוד מספר שבועות בערעור הפרקליטות על ההחלטה לזכות
את חמשת הנאשמים ברצח בפרשת "בני הדייג". בצעד חסר תקדים חתמו לפני שנה
הפרקליטות והמשטרה על שני הסכמים, שבהם מתחייבת המדינה לשלם עשרות אלפי
דולרים לשני עדים במשפט, על אף שלא הוגדרו כעדי מדינה: עד אחד קיבל 150 אלף
דולר , לשני הובטחו 120 אלף שקל וזהותו נותרה חסויה."
נכון הוא שגם בנתינת מעמד של "עד המדינה", דהיינו, הקלת העונש הצפוי תמורת
עדות מפלילה על נאשמים אחרים, יש אלמנט ברור של שוחד, אך העובדה שהוא קיים
בארה"ב, הגדולה שבהדמוקרטיות הליברליות, מקשה על האפשרות להתנגד לו. אמת
היא, שעבירה גוררת עבירה, והפגיעה הבלתי שקולה בחופש הפרט שהתבטאה ב"חוק
היובש", שבשנות העשרים הפכה בארה"ב את המסחר בשתייה אלכוהולית לעסק המגלגל
מיליונים, בנוי במיוחד לצרכיה ואופייה של המאפיה. מה שהביא להתחזקותה
למימדים כאלה שידרשו אמצעים מפוקפקים מהסוג של "עד מדינה", כדי להתגבר
עלייה.
ברור הוא שלשלטון אוטוקרטי שקובע לעצמו את סמכויותיו. כמו זה שקיים בישראל
(ראה "דמוקרטיה, רודנות ומה באמצע"). איו שום קושי להכריז שכל החלטה של גוף
ממשלי היא לגאלית, למשל הוצאה בכוח של אלפי אזרחים שלווים מבתיהם, תוך
הפיכתו של צבא ממשלי היא הגנה לישראל המייחד את כל העם, לזרוע כוחנית של
הממשלה המפלג אותו, תוך התעלמות מהפגיעה הקשה בבטחון המדינה הטמונה בכך.
(ראה "הרמטכ"ל … מודאג … ותוהה איך הצבא ימשיך להיות של כולם כשהכל
(הפינוי) יגמר הארץ 5.8.05). כך גם, ביכולתו להחליט שהחוקים, כגון שהאיסור
של הקבלה או הנתינה של שוחד, חלים רק על האזרחים ולא על המוסדות הממשלתיים.
אך מה שאין בכוחה של הממשלה, הוא להכריח את האזרחים לתת אמון בה
ובמוסדותיה. טבעי אם כן, שאי-האמון מתבטא בסקרי דעת הקהל, בממדים שהיו
צריכים לעורר פעמוני הזעקה בקשר ליציבותו של המשטר.
כתיבת תגובה