שמאל מול ימין – התנשאות מול ענווה
שלושת ההבדלים שברקע הפסיכו-פילוסופי
מבוא
.I מניקייזם – התנשאות הטובים
.II אתיאיזם – אני ותו לא מעלי
.III רציונאליזם מול אמפיריזם
.IV סיכומו של דבר
הערות
מבוא
ההגדרות הפוליטיות "ימין" ו"שמאל" נולדו במהפכה הצרפתית, כאשר שתי גישות
מהפכניות שונות התיישבו זו מול זו באולם הישיבות של העצרת הלאומית הצרפתית:
הג'רונדינים באגף הימני, והיעקובינים בשמאלי. שמותיהן של המפלגות האלה, כמו
ההגדרות הפוליטיות "ימין" ו"שמאל", שמלוות אותנו לאורכן של שתי המאות
האחרונות, אינם מלמזים על הבדל בתוכן האידיאולוגיות, או בגישותיהן
הפוליטיות, אלא רק, על מקום ישיבתן באולם העצרת, ועל מקום מגוריהם של חלק
ממנהיגיהם של צד אחד במחוז הג'ירונדה בדרום-מערב צרפת, או על מקום פגישתם,
המנזר היעקוביני של הצד השני. אין גם אפשרות לציין הבדלים מהותיים בין
האידיאולוגיות של שתי המפלגות הנ"ל: שתיהן שאפו, לכאורה, לאותה מטרה: לחברה
שבה יהיו יותר "חופש, שיוויון ואחווה". למרות זאת, שתיהן מהוות, מאז ועד
היום, את קצוות הספקטרום הפוליטי, והמאבק ביניהן גרם מאתיים שנים רוויות
מלחמות ורצח עם. מטרת מאמר זה לבחון את ההבדלים המהותיים שברקע
הפסיכו-פילוסופי של שתי המפלגות והשותפות איתן לאותו רקע, לפניהן או
אחריהן, כחלק ממאמץ להבין את סיבות הדרמה הנוראית של המאה העשרים.
בקבוצה אחת אנו מוצאים אלמנטים פסיכו-פילוסופיים משותפים לג'ירונדינים,
ולמהפכות דמוקרט-ליברליות באנגליה ובארצות הברית. מכאן, שעל אף ששתי
המהפכות האלה, קדמו למהפכה הצרפתית, דהיינו לקיומן של ההגדרות הפוליטיות
"ימין" "ושמאל", מצדיק להרחיב עליהן התווית: "ימניים". בקבוצה השניה,
"השמאלנים", את היעקובינים והמרקסיסטים. מחוללי המהפכות הדמוקרט-ליברליות
באנגליה ובארה"ב, הצליחו ליסד משטרים יציבים, בני כ800- שנה הראשונים,
ויותר מ200- שנה האחרונים. תהליך בניית המשטר הדמוקרט-ליברלי בסגנון אנגלי
בצרפת ע"י הג'ירונדינים, הופסק פחות משלוש שנים אחרי התחלתו ע"י עלייתם
לשלטון של היעקובינים, שהטביעו את צרפת בדמם של כמאה אלף נרצחים, במה שנרשם
בהיסטוריה כ"ממלכת הטרור". לבסוף הם המליכו אמפרטור במקום המלך, והשאירו את
אירופה שקועה בשרשרת של מלחמות. המרקסיסטים, שותפם לרקע פסיכו-פילוספי,
הגדילו לעשות: במדינות האומללות שהצליחו להשתלט עליהן, רצחו מאות מיליונים
מאזרחיהם הם, ולבסוף התמוטטו משטריהם תוך השארת עמיהם שקועים בעוני, פשע
וזנות.
שלוש צורות של התנשאות השמאל מול ענווה הימין, מהוות ההבדלים
הפסיכו-פילוסופיים הבולטים בין שתי הקבוצות הנ"ל:
.I מניקייזם – התנשאות הטובים מול ענווה ההכרה בחולשה הכלל אנושית.
.II אתיאיזם – אני ותו לא מעלי, מול כריעת ברך בפני הבורא.
.III רציונאליזם – אמונה מופרזת בכוח ההיגיון האנושי מול האמפיריזם.
.I מניקייזם – התנשאות הטובים
האמונה בחלוקתה של האנושות לטובים ורעים, לבני אור ובני חושך, ובמלחמה
מתמדת ביניהם, משורשת עמוק בפסיכולוגיה האנושית. עקבותיה מביאים אותנו
לגבולות הפרה-היסטוריה – לזורואסטריזם, שחוקרים מסויימים מקדימים את הופעתו
למאה ה18- לפני הספירה הנוצרית. דת זו, ששלטה באימפריה הפרסית במשך יותר
מאלף שנים, והתפשטה מהודו במזרח עד חבש במערב, מאמינה בקיומן של שתי ישויות
עליונות הנמצאות במלחמה מתמדת ביניהם: אורמוז, בורא העולם וכל הטוב שבו,
וארמן, מקור כל הרע. הדים לאמונה הזו מופיעים, לכאורה, במגילות הגנוזות
במערות ים המלח, בצורה של מלחמת בני אור בבני חושך. גם בתנ"ך מופיע את
קיומו של השטן, המאלך הרע. אך הופעתו, בצורה מאוד צדדית ומצומצמת, כגון
בדיאלוג הפילוסופי באיוב ובזכריה (ג,א), מבטאת יותר אלגוריה מאשר אמונה.
במאה ה3- של הספירה הנוצרית מופיעה בפרס, ומתפשטת מהודו במזרח עד אירופה
וצפון אפריקה במערב דת חדשה, המניקייזם. דת זו, הכוללת אלמנטים נוצריים
וזראסטרוסטיים, מתארת את המציאות כמלחמה בין הטוב והרע, ובשמה נעשה שימוש
לציין את האידיאולוגיות שברקע הפסיכו-פילוסופי שלהן ישנה
האמונה בחלוקתה של בני האדם בטובים ורעים.
הבולט מבין ההבדלים שהפרידו בין שתי המפלגות המהפכניות המרכזיות במהפכה
הצרפתית – הג'ירונדינים שישבו באגף הימני של האולם, והיעקובינים שישבו באגף
השמאלי – היתה חלוקתם, על ידי האחרונים, של בני האדם לטובים ורעים, לישרים
ומושחתים: פשוטי העם, הסובלים מניצולם ומרודנותם של האצילים, ונציגיהם-
מגיניהם, היו הטובים והישרים; האצילים הנצלנים והרודנים ומשרתיהם, היו
הרעים והמושחתים, החיים חיי שפע ותענוגות על חשבון העוני והסבל של פשוטי
העם. שרויים באמונתם זו, ובראייתם את התהליכים החברתיים כמלחמת הטובים נגד
הרעים, פתחו, מרגע עלייתם לשלטון, את התקופה החשוכה של מהפכה הצרפתית, את
"ממלכת הטרור". הם התחילו בעריפת ראשיהם של כל האצילים שלא השכילו לברוח
בזמן, ואחריהם של כל החשודים בהיותם משרתיהם (1). אך זו היתה רק מקדמה, למה
שהיה מחכה לאנושות בעוד מאה שנה, כאשר מתנשאים "טובים" אחרים, המרקסיסטים,
השתלטו על אזורים רחבים של העולם.
בניגוד ליעקובינים, הג'רונדינים "הימניים" כללו בשורותיהם מספר רב של
אצילים. ביניהם: צ'רלס לואיס דה סיכונדנט ברון דה מונטסקיי (Montesquieu),
מייסד של מדע הפילוסופיה הפוליטית הליברלית המודרנית, שלמזלו נפטר לפני
המהפכה, וכך ניצל מלמות בגיליוטינה בליווי צעקות שמחת הנוכחים; והמרקיז דה
לפאייט (Lafayette), מפקד של הכוחות המהפכנים וגיבור המהפכה האמריקאית, שעם
עלייתם של היעקובינים לשלטון, הציל את חייו ע"י בריחתו מצרפת. בהשראת התנ"ך
והפילוסופים היווניים, הג'ירונדינים ראו את כל בני אדם כשווים ביסודם. כולם
נבראו בצלם אלוהים, אך כולם עלולים ליפול בידי פיתויי החטא: "הלא אם תיטיב
שאת ואם לא תיטיב ]תהיה טוב או רע[ לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו" (בראשית,
ד, ז) (2) לא היו להם אויבים מוגדרים מראש להלחם נגדם, וכוונתם הייתה
לשנות את המשטר, משלטון מלכותי אבסולוטי, לממלכה חוקתית פרלמנטרית, ולבטל
את הזכויות המוגזמות של האצולה. נגד עיניהם עמדה דוגמת המהפכה השקטה
באנגליה, שמלאו לה, כבר אז, קרוב לשש מאות שנה של יציבות יחסית, והתפתחות
שקטה לחופש ושיוויון.
המהפכה הליברלית באנגליה הראתה כל סממני הימין הג'ירונדיני, ולמזלה, הצלחתה
ויציבותה, חסר בה כל פלג דומה לשמאל היעקוביני. מחולליה היו האצולה והכמורה,
קטולית אז, בלבד. הראשונה תרמה את כוחה, והשניה את האידיאולוגיה. היות והיא
הקדימה את הרנסאנס, ואתו את חדירתה של התרבות היוונית הקלסית לאירופה, מקור
האידיאולוגיה הליברלית שלה היה התנ"ך בלבד, שנוקט לכל אורכו עמדה הפוכה
לזורואסטריזם ולמניקייזם. במקום תיאור המציאות כמלחמה בין הטובים והרעים,
התנ"ך מדגיש את הדואליות הפנימית של טבע האדם, שבנשמתו והתנהגותו מעורבים
הטוב והרע, הנדיבות והאנוכיות, האהבה והשנאה, הפחדנות והגבורה. להלן, מספר
דוגמאות מעמדה זו:
א) כל אבות העם "הנבחר" מתוארים בתורה כבעלי כל המומים המוסריים של האדם
המצוי. אך אנושיותם הדואלית אינה מונעת את בחירתם ע"י אלוהים כאבות העם
הנבחר להיות שליח תורתו לאנושות כולה.
בחיר אלוהים שמזרעו
יהיה המשיח, מלך אהוב
ורוצח
ב) דוד, המלך המוערץ והמהולל, שמזרעו יצא המשיח גואל עמו
והאנושות כולה, אינו בדיוק צדיק טהור, וחטאיו מגיעים עד רצח.
מעניין הוא שבסיפור התנכי, ואין לחשוב שמהסח דעת, מגיע ייחוסו,
שהוא גם יחוס המשיח עתיד לבוא, מצד אחד לגילוי עריות של לוט
ובנותיו, ומצד שני ליחסים אסורים בין יהודה וכלתו תמר (3).
ג) כדי שצאצאי גדולי האומה לא יתנשאו מעל הבריאות, התנ"ך דואג
לספר שבני שמואל היו לוקחי שוחד (שמואל א, ח, ג) ונכד של משה
רבנו, שאיש כמוהו עוד לא קם בישראל, היה כוהן של פסל פגני
(שופטים, יח, ל).
ד) בפרשה שמשמשת השראה לפילוסופיה המשפטית של הליברליזם
הקלסי, אלוהים מנחם את קין באומרו לו, שמה שקרה לו אינו אומר
שהוא רע מאלה המתימרים להיות טובים; מגן עליו ע"י סימן מיועד
להזהיר את הבריאות לבל יפגעו בו בגלל חטאו; ומברך אותו בחיי
משפחה ואהבת בניו, בהיותו מייסד העיר הראשונה בתולדות
האנושות, ששמו של אחד מבניו נתן לה, ומצאצאיו יצאו, לפי הסיפור
התנכי, ממציאי המטלורגיה, המוסיקה, ועוד. (4)
המרקסיסטים, שבצדק ומתוך הערכה ליעקובינים ולקיצוניותם הגדירו את עצמם
כשמאל, חילקו גם הם את בני האדם לטובים ורעים, וכמו קודמיהם, שייכו את עצמם
לטובים. הטובים היו, גם כאן, פשוטי העם – "הפרוליטרים" מחוסרי אמצעי ייצור,
ומגיניהם. הרעים היו עכשיו "הבורגנים", בעלי אמצעי הייצור, ומשרתיהם: כהני
כל הדתות, "אופיום של העם", המיועדות להרדימו באמצעות הבטחות שווא של אושר
בעולם הבא, ולמנוע ע"י כך את מרידתם בעולם הזה. הם הכריזו על "מלחמת
המעמדות", לחיסולן של הבורגנות ושל כל הדתות בעולם כולו. היות ש"בורגנים"
היו גם כן עצמאים קטנים, כגון חקלאים שעיבדו בכליהם ובהמותיהם אדמות
בחכירה, מספרם של המיועדים לחיסולם עלו באלפי מונים לאצילות הצרפתית
ומשרתיה. התוצאה היתה, שבזמן שהיעקובינים רצחו "בטובתם" כמאה אלף בני אדם –
המרקסיסטים יותר ממאה מיליונים. הם הפכו את המאה ה20-, "מאה האורות" שנולדה
מלאת תקוות של שלטון ההיגיון והתבונה, לנוראית בתולדות האנושות. (5)
גם הנאצים חילקו את בני האדם לטובים ורעים. הרעים בעיניהם היו היהודים
ומשרתיהם, והטובים בני הגזע הארי ובמיוחד הגרמנים. הם תרמו למאזן שפיכת
הדמים של המאה העשרים הנוראית כשתי עשרות מיליוני בני אדם, שמהם 6 מיליונים
היו יהודים והיתר ברובם סלבים. לעומתם, הפשיסטים הצטרפו לג'ירונדינים בנושא
זה. הם לא הגדירו אויבים, ולא ביצעו רצח-עם בארצותיהם. מוסוליני עלה לשלטון
ב1922-, ולשלטון האבסולוטי ב1924-, ורק החל מ1938-, כאשר איטליה בודדה ע"י
רוב המעצמות המערביות בגלל כיבושה של אתיופיה, ותחת השפעה ולחץ גרמני,
פורסמו באיטליה החוקים האנטישמיים הראשונים, ובמלחמת העולם השניה, כ000-,8
מ000-,45 יהודי איטליה נשלחו למחנות השמדה בגרמניה. במשטרים הפשיסטיים של
פרנקו (Franco) בספרד, סלזר(Salazar) בפורטוגל ופרון (Peron) בארגנטינה לא
היה שום ביטוי של גיזענות, או חלוקה אחרת של בני אדם לטובים ורעים. רק
פורטוגל, בתקופת שלטון של סלזר, מופיעה אחרי אנגליה ברשימת אלופי הרצח-עם
של המאה העשרים שבGenocide- of Encyclopedia, וכמוה, בפשע נגד האנושות
שבוצע במושבות מעבר לים. (6)
.II אתיאיזם – אני ותו לא מעלי.
האתיאיזם היעקוביני מופיע משולב עם רציונאליזם, שאליו נתיחס בסעיף הבא, ועם
זילזול בכתבי קודש יהודו-נוצריים (7). המעשה המבטא את התשלובת הרעיונית
הזו, הוא הכנסתו של פסל בקטדראל Dame Notre בפריס, והכרזתו כ"אל או אלת
ההיגיון" (Reason of Goddess or God). יתכן שעלייתם לשלטון היתה הפעם
הראשונה בהיסטוריה של האנושות שאידיאולוגיה אתיאיסטית, להבדיל מאתיאיסטים
בודדים, השתלטה על מדינה רחבה. כנראה, שתוצאת עלייתה לשלטון, ומחזה הדמים
של "ממלכת הטרור" שהביאה איתה, היתה נגד עיניו של ניטשה כאשר כתב בשלהי
המאה :19 "זוהי הדרך שבה האמונה הנוצרית נהרסה ע"י המוסר שלה עצמה, וזו
הדרך שהנצרות כמוסר צריך עכשיו לההרס. אנו נמצאים בספו של מאורע זה. . . .
המחזה הגדול הזה במאה מערכות, שמחכה לאירופה בשתי המאות הקרובות, הנוראי
ביותר, המפוקפק ביותר, ואולי, גם המלא תקווה מכל המחזות. . ." (Nietzsche
Friedrich, "על הגנאלוגיה של המוסר").
הראשונה משתי המאות הנוראיות שנבא ניטשה התגשמה במאה ה20-, על ידי
המרקסיזם, האידיאולוגיה האתיאיסטית שהכריזה על עצמה כיורשת היעקובינים
בשמאל הספקטרום הפוליטי. בהשתלטותה על חלק גדול מהעולם הכפילה באלפי מונים
את ממדיה של "ממלכת הטרור" היעקובינית. את רצח-עם במאות מיליונים (ראה הערה
5), שביצעו חסידי "החברה הצודקת", הפך את המאה העשרים לנוראית ביותר הידועה
בתולדות האנושות. הנאצים, אתיאיסטים גם הם, שבמיוחד סלדו בדתות ממקור יהודי
ובמוסרן, תרמו את חלקם בעשרות מיליונים נרצחים נוספים למחזה הדמים הזה.
פיסלון של חמורבי, מלך בבל מהמאה
ה18- לפני הספירה הנוצרית, שבו
נראה כורע ברך בתפילה. סמל לענוות
השליט. (Museum Louvre The) (11)
מצד השני של המתרס, בצד הימני של אולם העצרת
הלאומית הצרפתית, הג'ירונדינים, יורשי אידיאולוגיים
של הליברליזם האנגלי, תמכו בחופש הדת ובשיוויון
בין כל הדתות וזרמיהן, תוך ביטול הפריבילגיות של
הכנסיה הקתולית כדת המדינה (8). עמדתם, דתית
ביסודה כמו זו של קודמיהם האנגלים ומושפעת עמוקות
מהתנ"ך, הפילוסופים היווניים, והבונים החופשים
(9), גרסה את שילובם של ערכי הדת, וענוותו היסודית
של השליט הכורע ברך מול ישות רמה ממנו, עם חופש
המחשבה והביטוי (10).
הפשיזם נפרד, גם כאן, מהשמאל ומצטרף לימין בנושא הדת כמרכיב ברקע
הפסיכו-פילוסופי שמאחורי האידיאולוגיה. זו על אף ששתי האידיאולוגיות,
הנאצית והפשיסטית, נגזרו מהמרקסיזם בתהליך הווצרותן (12). כדוגמא לאלמנט
הדתי של הפשיזם, נציין שסלזר, רודן פשיסט מפורטוגל, הטביע את הסיסמא:
"אלוהים, מולדת, משפחה ועבודה", שאומצה ע"י הפשיסטים בעולם.
.III רציונאליזם מול אמפיריזם.
הצלחתה המרשימה של המכניקה הניוטוניינית לתאר את חוקי תנועת הגופים
השמימיים והארציים כאחד, בעזרת מספר מצומצם של נוסחאות מתמטיות פשוטות,
הביאה לרבים וטובים לסוג מסויים של שיגעון גדולה: הרציונאליזם. דהיינו,
להתפשטות, מחודשת וחסרת תקדים, של אמונה מוגזמת בכוח ההיגיון האנושי שהיתה
קיימת מאז ומתמיד באנושות. בחוגים מסוימים הרגישו שבכוח ההיגיון הצליחה
האנושות להגיע לשמים, ורק מספר בעיות טכניות מפרידות אותה עכשיו מהיום
שיוכל האדם להגיע פיסית לכוכבים, ולטייל ביניהם. חוסר ידע והבנה של דרך
הזיגזנים שבה מתקדם המדע, דרך אמפירית של ניסוי ותהייה, שלא שונה במהותה
מהדרך שבה העכבר לומד את דרכו בלבירינת, חיזקה ברבים את האמונה ביכולתו של
המוח האנושי להגיע לאמת המוחלטת בדרך הדדוקטיבית. דרך, שלכאורה ורק לכאורה,
משמשת למתמטיקה, ובמיוחד להנדסה. דהיינו, התקדמות המדע בעקבות תרומתו של
ניוטון, נתנה דחיפה חדשה לצורה ישנה של התנשאות המתוארת כבר בתורה:
התנשאותם של בוני מגדל בבל.
האמת היא, שבדרך שבה ניוטון הגיע לתרומתו המפוארת לפיסיקה, היה בה מעט מאוד
של רציונאליזם והרבה אמפיריזם. דהינו, מעט מאד, אם בכלל, של מחשבה
דדוקטיבית מבוססת על חוקי תורת ההיגיון (logic), וניצול מקסימלי של נתוני
התצפיות על תנועותיהם של כוכבי הלכת, שביצע בראה (Brahe Tycho) כמאה שנה
לפניו. תצפיות ששימשו גם כן את קפלר (Kepler Johannes), תלמידו של בראה,
לקביעת חוקי תנועה של כוכבי הלכת הנושאים את שמו. ניוטון עצמו היה בעל
אמונה דתית חזקה עם נטיה למיסטיקה, ורחוק מאוד מלהיות רציונאליסט.
כבר לפני ניוטון, הרציונאליזם קיבל דחיפה באירופה, עם כניסתה של התרבות
היוונית הקלסית ברנסאנס. במיוחד היו נציגיהם דקרט (1596-1650 Descartes
Rene) ושפינוזה (1632-77 Spinoza Benedict), שניסו להעתיק את המחשבה
הדדוקטיבית שאויקלידס (BC 300 Euclid) השתמש בה להוכחת משפטי הנדסה, על
בסיס אקסיומות אמפיריות, לתחומים פחות מתאימים לה. בין היתר, שניהם
"הוכיחו" את קיומו של אלוהים, באותה מידה של ודאות של משפטי ההנדסה, שבזמנם
האמינו הבריאות באמיתותם המוחלטת. מכה קשה סבלה במאה ה19- האמונה באמיתותה
ויחידותה של ההנדסה האויקלידית, כאשר לובצ'בסקי (1829 Lobachevsky
Nikolai), בולשאי (1833 Bolyai Janos), וגאוס-(1777-1855 Gauss F. Carl)
הוכיחו את קיומן של הנדסות אלטרנטיביות. ומכה שניה במאה ה20-, כאשר אלברט
אינשטיין ומרסל גרוסמן (Grossmann Marcel) הגיעו למסקנה שאף אחת מהנדסות
אלה אינה מתאימה למציאות הפיסיקלית.
יעקובינים ומרקסיסטים האמינו ביכולתו העליונה של ההיגיון האנושי.
היעקובינים העלוהו לדרגה של אל, הכניסוהו בקטדרל נוטר-דם בפריס בדמותו של
אל יווני, וניסו להחליף בו את האל הנוצרי באמונתו של העם. המרקסיסטים,
מצידם, האמינו אמונה שלמה ביכולתם לייצר, בעזרתו הבילעדית של כוח היגיונם,
חברה צודקת. בהתנשאותם, לא הרגישו צורך בבדיקה אמפירית של "הסוציאליזם
המדעי", פרי הירהוריו הרציאונליים של מרקס, הן על קבוצות מתנדבים, הן
בניסיון ההיסטורי של האנושות, ולא היססו ליישמו על מיליארדי בני אדם.
בבטחון עיוור בכוח הרציונאליות שלהם ובצדקת מטרתם, שקידשה כל אמצעי להשגתה,
לא היססו לרצוח מאות מיליוני בני אדם. (ראה הערה 5).
גם הרציונאליזם של הפשיזם התבטא באמונה ביכולתו של כוח ההיגיון האנושי, בלי
צורך בבדיקה ניסיונית, ליצור חברה יותר טובה וצודקת. דהיינו, הקורפורטיביזם
או סוציאליזם סינדיקליסט, פרי הירהוריו של בניטו מוסוליני, אידאולוג
מרקסיסט לשעבר.
הנאציזם, מצידו, הגשים את התקווה של ניטשה, שאחרי שהמוסר היהודו-נוצרי
של הגנת החלש, האירציונאלי והמנוגד לצרכי האבולוציה הדרוויניינית, של
היעקובינים והמרקסיסטים, יהרוס את הדת, הוא יהרוס גם את עצמו. זה יגרום,
לפי ניטשה, מאתיים שנים נוראיות, אך מלאות התקווה שהמוסר המתחייב רציונאלית
מהברירה הטבעית – שלטון החזק וחיסולו של החלש – יביא להתפתחות הנכונה של
האנושות. (13) (ראה את הציטטה של ניטשה שבסעיף II)
לעומתם, האידיאלוגים של הליברליזם האנגלי, של המהפכה האמריקנית ושל
הג'ירונדינים הסתמכו על הניסיון ההיסטורי, שבתנ"ך, בפילוסופים היוונים,
ובמחקרו המדעי של מונטסקיי, ולא על יכולתם לייצר בכוח שיכלם חברה טובה
מזאת שהיו מסוגלים ליצור הדורות הקודמים:
האידיאולוגים של המהפכה הליברלית באנגליה, כפי שנאמר למעלה, היו כמרים
שמקור השראתם היחיד היה התנ"ך. הם מצאו בו את כל האלמנטים היסודיים של
הפילוסופיה הפוליטית, המשפטית, הכלכלית והאתית של הליברליזם. כולם לקוחים
מהניסיון ההיסטורי שהצטבר לאורכן של אלפי שנים ומההכרות האמפירית של טבע
האדם. פילוסופיה עמוקה, נטולה כל רמז של התנשאות רציונאלית, מובאת בצורת
סיפורים, אחדים היסטוריים ואחרים אנושיים.
האידיאולוג הראשי של הג'ירונדינים היה מונטסקיי, ממשיכו ומשלימו של
אריסטו. הוא הוסיף על המחקר של כמאה חמישים משטרים ששימשו בסיס אמפירי
לסיפרו "פוליטיקה" של אריסטו, כעשרים שנות מחקר, בעזרת צוות של עוזרים,
לכתיבת סיפרו "רוח החוקים", (1748 "Laws the of Spirit The"). ספר, שיחד עם
התנ"ך והפילוסופים היוונים, הדריך את אבות המהפכה האמריקאית בעיצובם של
העקרונות והמוסדות של ארצות הברית. דמוקרטיה ליברלית שהוכיחה את יציבותה
לאורכן של יותר ממאתיים שנה, עד עצם היום הזה.
.IV סיכומו של דבר:
משלוש ההתנשאויות מול ענווה – מניקייזם מול שיוויונות (חלוקת בני אדם
לטובים ורעים מול אחדות ומורכבות של טבע האדם), אתיאיזם מול דתיות (שלילה
מול אמונה בבורא העולם), ורציונאליזם מול אמפיריזם, שמהוות את ההבדל
הפסיכו-פילוסופי בין שתי הגישות שפילגו את שורות המהפכה הצרפתית,
לג'ירונדינים "ימניים" ויעקובינים "שמאלניים" אנו מוצאים ש:-
מרקסיסטים ונאצים שותפים ליעקובינים בשלוש ההתנשאויות, והפשיסטים רק
ברציונאליזם.
הליברליזם האנגלי והאמריקני שותפים לג'ירונדינים בשלוש הענוות המנוגדות
להתנשאויות הנ"ל: בשיוויונותם ומורכבותם של בני אדם, דתיות, ואמפיריזם.
והפשיזם שותף לשתי הראשונות.
יתכן שאפשר גם כן לדרג את מידתם של מאפיינים אלה בכל אחת מהאידיאולוגיות.
לדוגמה:
1) עומקו של המניקייזם ביעקובינים, מרקסיסטים ונאצים נראה דומה, אך ממדיה
של "קנוצות הרעים" שונים. המצומצמת ביותר היתה קבוצת הרעים של היעקובינים,
שכללה רק את העצולה הצרפתית ומשרתיה, והגדולה ביותר זו של המרקסיסטים,
שכללה את הבורגנות של העולם כולו וכל הדתות.
2) האתיאיזם של המרקסיזם, שראה את כל הדתות כ-"אופיום" של העם, ומיועדות
לחיסולן ב"מלחמת המעמדות" בעולם כולו, יחד עם הבורגנות, נראה בדרגה עליונה
מזה של היעקובינים והנאצים. וזה של היעקובינים, מיוצג ע"י וולטייר
(1694-1778 ,Arouet Marie Francois ,Voltaire) (ראה הערה 9) נראה עם שורשים
פילוסופים עמוקים יותר מזה של הנאצים. כאשר זה של האחרונים מכוון לדתות
ממקור יהודי, כחלק מהסתייגותם מהמורל היהודו-נוצרי שסותר את "הדרוויניזם
החברתי" הניטשייני.
3) הרציונאליזם של המרקסיסטים, הנאצים, והפשיסטים מתבטא, בין היתר, באמונתם
המלאה ביכולתם השיכלית לתכנן ולייצר חברה טובה יותר מכל אלה שהיו בעבר,
מבלי להצטרך בבדיקת אמפירית של פרי היגיונם. אפשר לדרגו לפי השוני בין
החברה המתוכננת לבין החברות הקיימות. בהתאם לקריטריון זה, הרציונאליזם
המרקסיסטי יתפוס את המקום הראשון והפשיסטי את האחרון. בנוסף, הרציאונליזם
של המרקסיסטים נראה מחוזק ע"י האתיאיזם הוולטיירני, וזה של הנאצים ע"י
הדרוויניזם החברתי הניטשייני. לעומתם, הרציונאליזם של היעקובינים, השואפים,
לכאורה, לאותה חברה ליברלית של אנגליה וארצות הברית, נראה קשור בעיקר עם
האתיאיזם, ומושפע מדעותיו הפילוסופיות של וולטייר, הרואה את הדתות כאוסף של
דעות קדומות. מכאן, שאפשר לדרגו במקום האחרון.
הערות:
1) לבואסייה (1743-94 Lavoisier L. Antoine), מייסד של מדע הכימיה
המודרנית, נמנה בין "משרתי האצילים" שנרצחו ע"י היעקובינים.
2) אריסטו מביע אותה דעה מיושמת לתחום הפוליטי, בקביעתו שמשטר השילטון קובע
יותר מטיבם של השליטים: ".. היות והתשוקה הינה חיה פראית, והתאווה מעוותת
את שכלם של השליטים, אפילו כאשר הינם ההכי טובים מבני האדם. }אריסטו,
פוליטיקה, III, XVI).
3) הרב מרדכי אלון בשידור טלויזיוני:
חז"ל מתייחסים לשאלה: -למה אלוהים אינו מופיע בפרשת יהודה וכלתו תמר?
ותשובתם היא: -הוא עסוק בהכנת המשיח. (מצוטט מהזיכרון נ.נ.)
4) "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב ]תהיה או לא תהיה טוב[ לפתח חטאת רובץ
ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית, ד, ז). "כל הורג קין שבעתיים יוקם
וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו" (שם, טו).
5) המספרים הנוראים האלה אינם כוללים את החיילים והאזרחים שמתו בפעולות
מלחמה. ראה באתר זה את המאמר:
"האנציקלופדיה לרצח-עם" – יד ושם לשואה האוניברסלית.
6) גם ארצות הברית מתקרבת מאוד להכנס ברשימת אלופי רצח-עם במאה ה20-,
(Genocide of Encyclopedia ,30 – 25 page ,3 Table{ אם מוסיפים לרצח עם
שביצעה בפיליפינים, את ההפצצות של אוכלוסיה אזרחית בגרמניה ויפן. סך הכל של
רצח-עם מעבר לים שהדמוקרטיות ביצעו במאה ה20- מגיע לכ2- מיליון בני אדם
(שם, ע' 31).
7) וולטייר (1694-1778 Voltaire), הפילוסוף-אידיאולוג הראשי של היעקובינים,
מבטא התנגדותו לכתבי קודש יהודו-נוצרים:
"אותם שיכולים להביא אותך להאמין אבסורדים, יכולים להביא אותך לבצע זוועות"
(וולטייר, ציטטה נפוצה).
ההסטוריה הנוראית של המאה ה20- מראה שהזוועות הנוראיות ביותר מתבצעות
דווקא ע"י אלה שלא מאמינים "באבסורדים" הוולטיירינים.
8) "למעשה היתה השאיפה של העצרת שהדת הקתולית תפסיק להיות הדת של המדינה
ושחופש דת ישרור. לאחר מכן היא הצהירה שפרוטסטנט יכול להבחר לכל משרה
(24.12.1789), החזיר ליורשים של פליטים פרוטסטנטים את נכסיהם ואת מעמדם
כאזרחי צרפת (10.9 ו9.12- 1790), ונקט באמצעים לטובת היהודים (16.8.1790
,26.7 ,28.1). (האנציקלופדיה הקתולית, ע' מהפכה צרפתית. תורגם מאנגלית ע"י
המחבר נ.נ.)
9) הבונים החופשיים היוו במאות 19-18 מין "אינטרנציונל" ליברל. בין חבריו
נמנו שלושת גיבורי עצמאות אמריקה – וושינגטון, סן מרטין ובוליבר, מונטסקיי,
ז'בוטינסקי וכמעט כל ליברל בעל רמה. הם קיבלו בשורתם מאמינים מכל הדתות,
שבטקס קבלתם נדרשו להשבע "באדריכל הגדול", כמייצג כללי של "בורא העולם"
המשותף לכל הדתות, מה שסגר את הכניסה לאתיאיסטים. מקום התכנסותם נקרא בית
מקדש (Temple), והיה מעוטר בשני עמודים עם שמותיהם של עמודי בית המקדש של
המלך שלמה.
10) היסוד הדתי מופיע בשלושת המקורות של הליברליזם האנגלי, האמריקאי,
והג'ירונדיני – התנ"ך, הפילוסופים היוונים, ומונטסקיי.
אריסטו משווה את שלטון החוק לשלטון האל:
"מי שתומך בשלטון החוק יכול להחשב כמי שתומך בשלטון של האל והתבונה בלבד,
אך מי שתומך בשלטון בני אדם מוסיף יסוד חייתי." }אריסטו, "פוליטיקה", III,
XVI).
פלטו טוען שאין ביכולתם של בני האדם לקבוע חוקים:
"מה אם כך, הוא אמר, נשאר עדיין לנו מעבודת החקיקה? שום דבר לנו,
עניתי, רק לאפולו, האל של דלפי, שלו הסידור של הדברים הגדולים, האצילים
והעליונים מכל." (פלטו, הרפובליקה, IV).
ובעקבות התנ"ך והפילוסופים היוונים, מונטסקיי גרס:
"אך העולם הרציאונלי רחוק מלהיות נשלט טוב כמו הפיסי. על אף שלראשון ישנם
גם כן חוקותיו, שמטבעם הינם נצחיים, הוא אינו מציית להם בדייקנות של העולם
הפיסי." (מונטסקיי, שם, i, I, 1).
ואחריו ג'פרסון בהצהרת העצמאות של אמריקה:
"חוקי הטבע ומהאל של הטבע"
ואלברדי (Alberdi Bautista Juan), האידיאולוג הראשי של הליברליזם
הארגנטיני:
"עובדות אלה, האלמנטים הטבעיים של החוקה התקינה, שכבר ישנם לרפובליקה,
כתוצאה מהזמן ומאלוהים, צריכים להיות חומר לימוד למחוקקים, ויסודות
ועקרונות לעבודה של לימוד וניסוח, ולא של יצירה. (אלברדי, "בסיסים ונקודות
התחלה להתארגנות פוליטית של הרפובליקה ארגנטינה", 1852, פרק 17)
11) "… בל, אדון השמים והארץ… קראו לי בשמי, חמורבי, הנסיך הרם, האחוז
יראת כבוד לאל, להביא את שלטון הצדק לארץ, לחסל את הרשע ואת השחיתות;
כך שהחזק לא יזיק לחלש…" (הקדמה לקודקס של חמורבי, מהתרגום לאנגלית
מאת King W. L.)
12) לפני מלחמת העולם הראשונה, בניטו מוסוליני היה האידיאולוג המקרסיסט
ב-"ה" הידיעה באירופה המערבית. מתקופה זו נשאר לו הכינוי "דוצ'ה"
(מנהיג). אחרי המלחמה והמהפכה המרקסיסטית ברוסיה שינה את דעתו, במיוחד ביחס
"למלחמת המעמדות", והחליפה אותה ב-"ארמוניה החברתית", המכירה בתפקידם של כל
מרכיבי החברה. הוא גרס את ההתארגנות של פועלים, מעסיקים, עצמאים וסוחרים
בהתאגדויות, fasci באיטלקית או corporations באנגלית, מקור השמות פשיזם או
קורפורטיביזם של האידיאולוגיה.
נאציזם, או הנציאונל סוציאליזם, נגזר גם הוא מהמרקסיזם, האינטרנציאונל
סוציאליזם, כאשר בשנה 1920 "מפלגת פועלי גרמניה", מקבילה ל-"מפלגת פועלי
רוסיה" של לנין, שנתה את שמה ל-"מפלגה נציונאל סוציאליסטית", והחליפה את
קבוצת "הרעים" שלה, מהבורגנות הכלל עולמית ליהודים.
13) למרק (Lamarck Babtist Jean) היה הראשון שהציע את תורת האבולוציה
ב1809-, וצ'רלס דרווין (Darwin Robert Charles) פירסם את תורתו חמישים שנה
אחר כך, ב.1859- בזמן שלמרק סבר שהשינוים האבולוציוניים מכוונים ע"י
האתגרים שהסביבה מעמידה לפני המינים, ותורתו כוללת אלמנט טלאולוגי של כוונה
או מטרה, דרווין הציע הסבר מכניסטי מבוסס על שינויים מקריים וברירה טבעית.
שני החוקרים ביצעו מחקרים מדעיים אמפיריים שנתנו בסיס מוצק לתורת
האבולוציה, אך הסבריהם על התהליך האבולוציוני היו הרהורים רציונליים גרידא,
חסרי כל בסיס אמפירי. תורות רציונאליות מסוג זה הינן לגיטימיות במדע, היות
ועוזרות להתקדמותו ע"י חיפוש עובדות אמפיריות מחזקות או סותרות אותן. אך הן
יוצרות בעיה כאשר הדיוטים מתייחסים עליהן כאמיתות מוכחות.
תורתו של למרק כמעט נשכחה. יתכן, שהסיבה לכך הייתה האלמנט הטלאולוגי,
המבוסס על "מטרה" או "כוונה", מה שנחשב ע"י פילוסופי מדע רבים כלא "מדעי".
בזמן שתורתו של דרווין התקבלה בהתלהבות רבה בחוגי המדע ובציבור הרחב, עד
כדי שנשכח שהחלק העיקרי, והמבוסס אמפירי, של היווצרות המינים על ידי תהליך
אבולוציוני, שייך ללמרק ולא לדרווין. תורתו של דרווין, נטולת האלמנט
הטלאולגי, החשוד לפתוח פתח להתערבותו של אלוהים כגורם מכוון, הפכה לנשק
בידי רציונאליסטים-אתיאיסטיים בהתקפותיהם על הדת ועל התנ"ך.
התקדמות המחקר הפאליאונטולוגי, וניסיונות אבולוציוניים שבוצעו על חידקים
בעשורים האחרונים, הביאו לחוקרי האבולוציה בעלי שם, וביניהם לGould- Jay
Stephen, המוכר לציבור הרחב בגלל ספריו, כגון "Thumb s'Panda", לחזור
ללמרק, ולקבל האפשרות של אלמנט מכוון באבולוציה. במיוחד, שלאורכה של המאה
וחצי שעברה מיום הופעתה של תורת דרווין לא הופיע אף ניסוי או גילוי אמפירי
שתמך בתורתו, והיא נשארה ספקולציה רציונאלית בלבד.
כתיבת תגובה